אחד הרגעים המרטיטים שעברתי בחיי היה זה כאשר עמדתי על שפת העמק בבאבי יאר בו נרצחו במספר שעות כ-56000 יהודים. ויותר מאוחר בעיירה באומן, ליד האנדרטה לזכרם של למעלה מעשרים אלף יהודי המקום שנרצחו תוך מספר שעות. היה זה מזעזע לחשוב שפה נרצחו רבבות יהודים על נשיהם וטפם בעוד שבישראל בכל מלחמותיה מאז מלחמת העצמאות נהרגו כעשרים…
אחרי הביקור המשפחתי הראשון באירלנד הגעתי לשם בפעמים רבות נוספות. . בעיר דבלין עצמה לא חסרים אטרקציות באחד מהביקורים יצאנו לטיול מסביב לאי הירוק נסענו לעבר גני פוורסקורט למרגלות רכס וויקלו שם יש מפל מרשים ולא רחוק נמצאת טירה בשם Russborough , טירה מרשימה. משם נסעתי לאגם גלנדלוך שבו מנזר עתיק מעניין .
משם המשכנו לסלע קאשל , גבעה אפופת אגדות המשקיפה על מישורי טיפררי וממנה למידלטון לביקור במיזקקת וויסקי . ומשם לאי קוב שבו קתדרלה מרשימה ומרכז תרבותי ,
בו ניתן ללמוד על סיפור הרעב הגדול באירלנד ועל ההגירה הגדולה לאמריקה. .
המשכנו לעיר קורק ונסענו מערבה לטירת בלארני שנבנתה ב-1446 שם ממוקמת אבן פלאית שהובאה לפי המסורת בידי הצלבנים מירושלים.
האגה אומרת שמי שיתלה על רגליו מחוץ לחומה וינשק את האבן משאלותיו יתמלאו.
הגעתי עם חברים למקום והתאכסנו בחדר שכור ליד המצודה. בעלת הבית התעניינה, מה הביא 3 ישראלים לבלארני אמרנו לה שבאנו להחזיר את האבן לירושלים .
היא כמעט הפילה את קומקום התה שהחזיקה בידה. כאשר טפסנו על המצודה כדי לנשק את האבן
היינו מאוד מוטרדים אם שני הבריונים שמחזיקים את רגליכם כאשר נתלים אל מחוץ לחומה לא שתו יותר מדי בפאב בערב הקודם..
מבלארני המשכנו לעבר העיר העתיקה קינסל ומשם לעיירה החמודה קילראני שנמצאת ליד פארק לאומי. העיירה מוקפת בהרים כולל הפסגה הגבוהה ביותר באירלנד.
בפארק הלאומי יש 3 אגמים ובדרך אליו יש נקודת תצפית "לידייס וויו" שממנה השקיפה בזמנו המלכה ויקטוריה על שלושת האגמים.
האטרקציה הבאה ממתינה בטבעת קרי שהוא למעשה טיול סביב חצי האי שאורכו יותר מ-200 ק"מ.
מטבעת קרי יוצאים לעבר חצי האי דינגל שהוא הבליטה המערבית ביותר של אירלנד , נוף הררי מבותר מצוקים ואתרים עתיקים .
מי שמחפש אתרים נוספים הראוים לביקור הרי בחצי האי BEARA מדרום לדינגל חוצים את נהר השאנון ומגיעים לאזור ה-BURREN שם ההר נראה כמו ספוג ענק והסלעים בשטח נחרצו עם אבנים ענקיות.. ממשיכים משם לעיר גלווי שהיא הגדולה במערב ולכיוון חצי האי קונמארה שבו פארק לאומי עם הרים מחודדים. .
משם מומלץ להגיע כמונו לעיר ווסטפורט שבנויה לאורך פיתולי נהר וממנה להגיע לדבלין .
מדבלין לנסוע צפונה לעבר העיר דרוגאדה שבה נערך הקרב שבו אוליוור קרומבל כבש את אירלנד וממנה להמשיך לעיר בלפסט.
אחרי הביקור בעיר החצויה בלפסט מעוררים הרהורים נוגים על ערים מעורבות אחרות כמו אצלנו ירושלים .
מבלפסט תסעו לעבר הגשר החבלים התלוי הנקרא בשם קריק א-ריד שמחבר את צוקי הים עם האיים הסמוכים לו.
משם כדאי להמשיך אל דרך הענקים Giant causeway שבה נמצאים אלפי עמודים וולקאניים משושים ומתומנים שמזדקרים מחוף הים לחוף.
כתוצאה מהמפגש של לבה רותחת עם מי הים הקרירים. זה נראה כמו כוורת דבורים.. משם להמשיך לטירת דאנלוס המרשימה מהמאה ה-17 .
המשך הטיול בצפון אירלנד יהיה לעבר העיר דרי לונדונרי שהיא בנויה משני גדותיו של נהר ומוקפת חומת אבן להגנה על הפרוטסטנטים מידי הקתולים.
מי שאוהב לדווש באופנים יכול להמשיך לעבר איזור האגמים של אניסקילן שם יש שפע של מסלולי אופניים.. חוץ מטיול מקיף זה במרחבי אירלנד העצמאית והצפונית .
הפלגנו בהזדמנות אחרת ביאכטה במורד נהר שאנון . היינו מספר זוגות ובמהלך ההפלגה העצמית הגענו לאגם רחב ידיים ,
אחת הנשים הכינה סיר מרק חם ולפתע התקדרו השמיים והסירה החלה להתנודד כמו כפיס עץ במים סוערים ובקושי החזיקה העלמה את הסיר.
בדי עמל הצלחנו לחמוק לאיזה נמל דיג ולידנו עגנה יאכטה נוספת שבעליה שאל אותנו כיצד יצאנו לשייט בסערה שכזו.
התברר שיום קודם לכן הזהירו ברדיו המקומי על הסערה שעומדת לפקוד את האזור אלא שאנו לא הקשבנו לחדשות המקומיות.
בעל היאכטה הסמוכה הצהיר שהיה לנו מזל להמלט מהסופה אבל בכל מקרה הוא היה מטפל בנו כי הוא הקברן המקומי.
בפעמים הרבות הנוספות שבקרנו באירלנד היה זה בעקבות הגירתו של בני הצעיר רן מישראל לעיר דרוגאדה הסמוכה לדבלין עם שני נכדי.
זאת בעקבות הדרכון האירי שקבלתי כבן ליליד אירלנד . מעשה שהיה כך היה נסיתי לאתר איזה מסמך כתוב שמוכיח שאבי אכן נולד באירלנד
בארכיב הממשלתי בדבלין וגם בקורק לא מצאתי שום איזכור, כל בני משפחתו הופיעו ברשומות ורק הוא נעדר.
כאשר שהיתי כ-4 שנים בניו יורק סיפר לי חבר מקומי שבארכיון בדאון-טאון נמצאים רישומים של כל מי שהיגר לארצות הברית החל מהמאה ה-17.
בת דודתי באטלנטה כתבה בזמנו ספר על תולדות המשפחה וסיפרה על בואם לאמריקה וציינה את שם הספינה ותאריך הגעתה מאירלנד לניו יורק.
.ביליתי כמעט שבוע בהתבוננות במיקרו פילמים של י 27 אוניות שהגיעו באותו הזמן לניו יורק.
אחד הפקידים שהחיפוש שלי מצא חן בעיניו אמר לי שכנראה נפל טעות בתאריך אותו חיפשתי ,
זה לדעתו תאריך היציאה של הספינה מנמל קורק ורק שבועיים לאחר מכן היא הגיעה לניו יורק. . הוא הביא לי ערימת מיקרו פילמים חדשה ובה רישום של כל נוסעי הלואיזטניה , כ-1200 נוסעים ומהגרים
בדף האחרון מצאתי את כל משפחתו של אבי וליד כל אחד נכתב שנולד בקורק , אירלנד. קבלתי מסמך רשמי אמריקאי שמאשר את הדבר
ועם חזירתי לישראל הלכתי בלווי אחי לשגרירות האירית וספרתי לפקידת הקבלה את השתלשלות קבלת המסמך ,
לפתע יצא גבר מאחד החדרים ואמר שהוא שמע את סיפורי ומאחר שהוא השגריר הרי שאני ואחי הם אזרחים אירים לכל דבר.
בעקבותינו צמחו עוד כעשרים אזרחים אירים , צאצאי משפחתי.
והדרכונים הללו הכניסו לצערי לבני ולאשתו את הרעיון לעבור ולהתגורר באירלנד . דבר שמאז חייבני להוסף ביקורים באירלנד לפגישה עם נכדי.
אגב, התברר שהאירים היו מבצעים מיפקד אחת לעשור ועוברים מבית לבית ורושמים את הילדים. מיפקד אחד היה ב-1901 כאשר אבי עדיין לא נולד והשני היה ב-1911
כאשר אבי כבר היה בניו יורק. לכן הוא חמק מהרישום באירלנד.
הפעם האחרונה שבקרתי באירלנד לפני כשלוש שנים כאשר הפלגתי עם זוג חברים מסביב לאיי בריטניה ואירלנד. כשהגענו לקורק שכרתי רכב ונסעתי לבקר את נכדי
ולאחר יומיים חזרתי לספינה בה הפלגנו בדבלין
