קובה-אי קומוניסטי שנותר מאחור
פעמיים היתה לי הזכות לבקר בקובה , בפעם הראשונה בלוויית חבר מניו יורק עו"ד ראובן קליין ,טסנו לקובה דרך טורונטו שבקנדה . שכרנו בקובה מדריך מקומי וטיילנו אתו ברחבי האי הקאריבי.
החל ממפרץ החזירים שם נחל ארגון הביון האמריקני הסי. אי. איי את מפלתו הגדולה ביותר כאשר פידל קאסטרו וצ'ה גבארה הביסו את הפולשים.
הגענו למחוזות הררים שם סלעי הצוקים צבועים בשלל טכניקולור ונהננו לפגוש את האוכלוסיה הידידותית של האי הקובני. כולל איכרים קובנים שמייבשים את גרעיני האורז על הכביש שמכוניות מעטות נוסעות עליו אפילו נתקענו בהפסקת חשמל בתוך מעלית במגדל דירות בו התגוררנו ועברנו שעה ארוכה בחברת קובנים שקיללו את ממשלתם ואת הפסקות החשמל שנגזרו עליהם.
בפעם השניה בקרתי בקובה בחברת חברי נתן בן ארי והפעם החלטנו שאנו רוצים לגמוע את האווירה הקובנית במספר קטן יחסית של מקומות ולהינות מלהיות קובנים לפרק זמן קצר,
שוטטנו בחוצות הבאנה הבירה ועברנו במונית עתיקה לעיר טרינדאד וממנה לאי דייגים סמוך לעיר סיינפואגוס והשתדלנו להטמע בין המקומיים ,
לבלות באתרי ה"קאזה מוסיקה" המקומיים ולהתגורר בדירות שכורות המוצעות לתיירים מזדמנים ,האזנו ברצון לקיטורים של הקובנים על מצבם הכלכלי ועל היאוש וחוסר התקווה לשינוי
בגלל המשטרשנכפה עליו , המעדיף עד היום למלמל הצהרות עבשות על קומוניזם אידיאלי שכבר יותר מחצי מאה לא הוכיח את יכולתו
אך עדין הביקור בקובה הוא כאילו נסיעה במכונת זמן אל ישראל של שנות החמישים של המאה שעברה. ביקור מעניין ומאלף
