משפחתי מצד אמי היתה רצופה בסיפורי גבורה.
שני דודי (ואחיה של אמי) שירתו בצבא הבריטי בעת מלחמת העולם השניה. תחילה בגדודי החפרים שנשלחו לסייע לכוחות הבריטיים ביוון.
עם כיבושה של יוון בידי הגרמנים היה יעקב דודי, יחד עם חבורת חיילים מארץ ישראל – כמו יוסף אלמוגי ויצחק בן אהרון – באזור שננטש על ידי הבריטים שניסו להימלט מיוון ולא ששו לחלץ עמם את הלוחמים המתנדבים מפלשתינה. יעקב עמד בעמדת מכונת יריה וניסה להפיל את מטוסי הצלילה ה"שטוקה" הגרמנים שתקפו אותם. אחד החיילים הארץ ישראלים דיווח מאוחר יותר שראה כיצד מטוס גרמני מפוצץ את עמדת המקלע שבו החזיק דודי יעקב והוא היה משוכנע שנהרג. הוא לא ידע שיעקב הצליח לזנק מהעמדה בשבריר השנייה לפני שהתפוצצה ולהצטרף לחבורת חיילים שהצליחו לשכנע דייג יווני להפליג עמם לים מתוך תקווה שינצלו בידי ספינה בריטית.
צוללת גרמנית פגעה בספינת הדיג ורק מספר ניצולים, בהם יעקב, נותרו לצוף על שרידי ספינת הדיג.
לאחר ששהו שעות ארוכות בין גלי הים בשמש הקופחת החל יעקב להתפלל לאלוהים. חבריו, כמו ישורון שיף (שהפך מאוחר יותר למפקד משטרת ירושלים) ואחרים, נשבעו שאם יינצלו בעזרת תפילותיו, יחזרו בתשובה.
לאחר שעות רבות של שהייה במים שלתה אותם משחתת בריטית והמלחים כיבדו את הניצולים בקתלי חזיר.
רק דודי יעקב, למרות רעבונו, נמנע מלזלול בתאווה את בשר החזיר כמו שעשו חבריו הניצולים.
שני הדודים שלי, משה ויעקב, ששפת אמם היתה גרמנית, הצטרפו מאוחר יותר בעת שהותם במדבר המערבי ליחידת הקומנדו מפורסמת של הקצין דיוויד שטרלינג, יחידה שפעלה מאחורי הקווים הגרמנים כשהם לבושים במדים גרמנים.
היחידה חיבלה בקווי האספקה של חיילי רומל ובמטוסים שחנו בשדות התעופה הגרמנים. יחידה זו ביצעה משימות מופלאות.
שנים רבות מאוחר יותר, כשהלכתי עם דודי יעקב ברח' ירושלמי התנפל עליו אדם מבוגר בחיבוקים ונישוקים, כשהוא הפליט לעברי ש...."אין לי מושג כיצד יעקב הציל את חייו במדבר המערבי, כאשר לאחר פעולה קרבית מאחורי הקווים הגרמנים, הם צעדו בשמש שעות מרובות ללא מים. אותו אדם רצה שינטשו אותו בחולות, שכן איבד את הרצון לחיות. אך יעקב התעקש וסחב אותו על גבו עוד זמן רב עד שהגיעו לקווים הבריטים “…
דודי יעקב טען בצניעותו שאינו זוכר אפילו את אותו מקרה.
בעת המצור הגרמני על הכוחות הבריטיים שהו בה בטוברוק הנצורה שני האחים בצוותא.
באותה עיר, בטוברוק, הכיר דודי משה נערה יהודיה מהעדה הלובית בשם מרים ונישא לה.
כאשר נודעה הבשורה בירושלים חודשים רבים לאחר מכן, ישבו עליהם שבעה סבי וסבתי. הם התקשו להבין כיצד בנם משה התחתן עם נערה כושית. הם פשוט לא שמעו על כך שישנה קהילה יהודית בטוברוק (הלא היא לוב של היום…).
משה דודי שירת לאחר קום המדינה שנים רבות כאיש קבע בצה"ל ונולדו לו שש בנות בנוסף לשתי בנות נוספות נעמי ואסנת שנולדו לו מאשתו הראשונה.
הוא לא הרים ידיים ורק בהריון השביעי נולד לו בן בשם רפי שהפך ברבות הימים להיות מח"ט שריון בצה"ל.
מה שם המשפחה של הדודים הגיבורים שלך?