יוסי טובי, לימים פרופסור וזוכה חידון התנך
אם נחזור לימי הטיפשעשרה שלי, בהם חזרתי ללמוד לאחר שנמלטתי מלא פחות מ-4 ישיבות תיכוניות, הוחזרתי לאחר כבוד הביתה בעזרת אמי היקרה שהבינה שלא קורצתי מחומר של תלמידי חכמים יראי שמים ונרשמתי לכיתתי הישנה מאז בית הספר היסודי, שהיתה שייכת באותה תקופה לבית הספר ע"ש ראם ליפשיץ ויועדה לשמש כסמינר להכשרת מורים לאוכלוסיה הדתית לאומית.
הכיתה שלי כבר לא היתה אקסקלוסיבית כמו בשנים של בית הספר העממי.
הפעם היו בה כבר לא מעט תלמידים מוכשרים מעדות המזרח כמו יוסי טובי, נער תימני שזכה בחידון התנ"ך והפך לגאוות הכיתה כולה.
המורה למתמטיקה, יהודי בשם מזרחי לא התלהב לקראת בואי המחודש לכיתה.
כאשר ראה את התרגשות ותיקי התלמידים לקראת בואי, התעניין לדעת מי אני בעצם וכאשר הצהרתי בפניו – קצת בחוצפה – שאני תלמיד "חדש-ישן", נראיתי לו כהתגלמות האשכנזי המפונק ומיד מצאתי את עצמי מודח אל חצר בית הספר.
כך היה נוהג אותו מורה עם כניסתו לכיתה.
הוא היה מודיע שלום תלמידים ו…ג'קסון החוצה!
כך שלמעשה לא למדתי מתמטיקה כלל וציוני במקצוע החשוב הזה היה אפס.
מזלי היה שבשני מקצועות חשובים אחרים, כמו פיסיקה וכימיה, הייתי הראשון בכיתה.
את המקצועות הללו הנחיל לנו ד"ר וולף שהיה דמות מרשימה בפני עצמה וכיהן גם כמנהל מוסד מכובד לילדות.
שיטת הוראת הלימודים שלו היתה קפדנית ביותר.
לדעתו הציון 10 הוא לאלוהים וציון 9 יאה למורה עצמו, תלמיד יכול להגיע רק לציון 8.
דווקא בחיקו של מורה מפחיד וקפדן זה הפכתי למצטיין בכיתה.
בכיתה השביעית, הגענו לשלב שבו הנהלת בית הספר מחליטה, מי מהתלמידים יוגש לבחינות הבגרות. האינטרס של בית הספר היה לשמור על שמו הטוב על ידי הדחת כל התלמידים החלשים, כך שרק התלמידים הניגשים לבגרות אכן יעברו את הבחינות.
כאשר הועלה שמי לדוכן הדיון, טען המורה למתמטיקה שאני פשוט אפס בתחום הזה.
מי שהצילני היה אותו מורה קפדן שמילתו הייתה המכרעת, בעיני הנהלת בית הספר.
הוא טען שלא יתכן שתלמיד מצטיין כמוני בכימיה ופיזיקה יהיה אפס במתמטיקה אולי האשמה תלויה דווקא במורה.
כך שכאמור מנהל בית הספר הזמין אותי לפגישה אישית.
באותה תקופה הורי שהו בארצות הברית למשך כשנתיים. הם לקחו איתם את אחותי הצעירה והשובבה נורית על מנת להפרידה מחברה ניסים, שהיה בן למשפחה יוצאת פרס. שידוך שלא נראה כלל להורי. במהלך המסע הארוך בו התארחו אמי ונורית אצל אחותי הגדולה שולה – שבאותן שנים התגוררה בעיר ברקלי בקליפורניה לא הרחק מסן פרנציסקו, כשגיסי פול שימש באותה תקופה כדיקן הסטודנטים היהודים באוניברסיטת ברקליי – הכירה נורית בחור חביב בן למשפחת מיליונרים שחיזר אחריה בלהט. אלא שנורית שמרה על אהבתה לניסים ועם חזרתה ארצה חידשה בהתלהבות את הרומן איתו.
בכל אותה תקופה של היעדרות השאירו לי הורי את ביתם הגדול בטלביה שהפך מקום מועד לחברים ולבליינים.
שמחתי מאוד גם על העובדה שבהיעדרם של הורי, מנהל ביה"ס התייחס אליי כאל המבוגר האחראי.
את הבגרות במתמטיקה ובאנגלית השלמתי בעזרת שני חברים – שמחה לנדאו (שמאוחר יותר הפך לראש החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית) והרב יוחנן פריד (מנהל מוסד הרב קוק).
