אחת הנסיעות המעניינות שלי היתה כאורח של ממשלת גוואטמלה.
זו היתה נסיעה שהתבשלה דרך שגרירת אותה מדינה בישראל סטלה גרנדוס שבעלה ז"ל היה נכדו של הנשיא של גוואטמלה שבשנת 1947 היתה המדינה הראשונה שהצביעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר שנת תש"ז.
המארח שלי בגוואטמלה היה אחד מעשירי המדינה ממוצא לבנוני. לימוזינה עם נהג חיכתה לי בשדה התעופה של גוואטמלה סיטי ולקחה אותי למלון הפאר "קאמינו ריאל".
במכתב שהביא לי נהג הלימוזינה נאמר שקרוב לודאי שאני עייף מהטיסה ואי לכך אני מוזמן לנוח במלון ולמחרת ב-8 בבוקר יאסוף אותי אותו המארח ששמו מעטוף המיליונר.
בשעה שמונה בדיוק הגיע הברנש והכריז באזני שבעוד 4 ימים מתקיימות הבחירות לנשיאות בגוואטמלה הוא מאוד מעוניין שאכיר את שני המועמדים לנשיאות.
נסענו לעבר ביתו של אחד מהם, חורחה אנטוניו סראנו אליאס.
הוא בדיוק עמד לצאת לאסיפת בחירות אלא שכאשר ראה את מארחי שהוא שקול בארץ בערך לתשובה או לסטף ורטהיימר, מיד יצא לקראתנו והזמיננו לביתו כאשר הוא בעצמו טורח על הכנתה של ארוחת בוקר עבורנו. תוך כדי כך הוא הכריז שלמרות היותו ממוצא לבנוני הוא מעריץ את ישראל ובמידה והוא ייבחר לנשיאות הרי שבמצב היחסים שלו עם ישראל יחול שידרוג רציני.
משם נסענו לעבר ביתו של המועמד השני לנשיאות, אחד בשם קרפיו, אך הנ"ל יצא כבר מביתו, כך שבסיכום הכרתי רק מועמד אחד לנשיאות.
באותו ערב הוזמנתי לארוחת ערב בביתו של השגריר הישראלי ז'ק דקל שערב שלם טרח לפרט לי את הקשרים המצויינים שרקם עם שלטונות גוואטמלה. ובצניעותו הידועה, ציין באוזני, שחיבר אפילו מילים בעברית להמנון של המדינה.
למחרת היום הוזמנתי על ידי ידידה מקומית, בשם מריה, אלמנה, שלבעלה היה אחוזת ענק אך הוא המסכן, נרצח בידי מורדים מקומיים, כאשר נחת פעם באחת הפינות של אחוזתו.
עם אלמנה עשירה הזו יצר לי קשר חבר ישראלי שניהל עסקים בגוואטמלה.
נסענו יחד לעבר העיר העתיקה אנטיגואה, עיר קולוניאלית עתיקה יפהפיה שבה מתגוררת ידידת ילדות של המארחת שלי.
התארחנו בבית קולוניאלי מרהיב ביופיו עם גינה פנימית ענקית כאשר שבעת הרי געש המקיפים את העיר אנטיגואה פולטים אש ועשן בצבעים מרהיבים לעבר השמיים.
בילינו ערב מדהים של ארוחת שחיתות המוגשת על ידי מלצרים מעונבים כל זאת על רקע הרי הגעש המרהיבים.
בדרך חזרה מאנטיגואה, ביום הבחירות עצרו אותנו מורדים חמושים אך לא נגעו בי ובמארחת שלי לרעה כאשר הסבירה להם שמדובר בעתונאי זר.
גוואטמטלה – מקדש הכתובות באתר תרבות המאיה בטיקל
עם חזרתי למלון צלצל אלי השגריר ודיווח לי שחורחה אליעש זכה בבחירות והוא מזמין אותי לבוא בחברתו לטקס ההכתרה שייערך למחרת באולם המפואר של מלון "אלדורדו".
שמחתי להצטרף אליו לאירוע המעניין. כל הסגל הדיפלומטי זכה להצטופף באחת הפינות של האולם הענקי. שמתי לב שרוב המקומיים נראים כמו אוכלוסיה איטלקית או ספרדית.
שאלתי את השגריר לאן נעלמו כל האינדיאנים שלפי ידיעתי מונים כתשעים אחוז מתושבי גוואטמלה.
השגריר הישראלי הסביר לי בסבלנות שהגוואטמלים ממוצא ספרדי הם השולטים למעשה במדינה, ומצאו פתרון למספרם הזעום.
האינדיאנים המקומיים לומדים רק 4 כיתות וכאשר הם מגיעים לגיל 18 ויכולים להשתתף בהצבעה, מתברר שמרביתם שכחו כבר קרוא וכתוב ולכן אינם יכולים להשתתף בהצבעה.
כך שאותם 10% ממוצא ספרדי הופכים להיות 40 אחוז מהמצביעים.
בקיצור, כולם המתינו לנשיא הנבחר, לפתע נשמעת תרועת חצוצרות וגדוד חיילים מקושט במדים בוהקים, צעד בסך ומאחוריו פמליית הנשיא.
והנה לא יאומן!
חורחה אליעש, הנשיא הנבחר, סקר את קהל הממתינים שעמדו באולם ההכתרה הגדול ולפתע התקדם באלכסון לעבר קבוצת הדיפלומטים שעמדו בצד האולם.הענק ,
הוא התקרב אלי ולחץ את ידי בחמימות…...
"מר ג'קסון, הוא אמר באנגלית,…" עכשיו יש לך חבר נשיא"...
השגריר הישראלי כמעט והתעלף, הוא גמגם לעברי…" כמה זמן אתה בגוואטמלה" ? אמרתי לו שהוא ודאי זוכר, אך הגעתי לפני פחות משבוע.
הוא היה המום וכבר אתה חבר של הנשיא?
כן, אמרתי לו, ראית הוא ניגש אלי לא אני אליו.
ז'ק דקל פנה אלי כמעט בתחינה אולי תסדר לי פגישה מהירה איתו – לי זה יקח לפחות שלושה חודשים…
