לפני שיצאנו מעיר ההימורים לאס ווגאס נהננו ממיגוון האטרקציות שמציעים בתי המלון השונים לאורך ה"סטריפ". גם הביקור בבתי המלון עצמם מעניין למדי, שלא לדבר על ארוחות ה"בופה" שמציעים לכם בכל מלון וההצגות הנוצצות של בתי המלון היוקרתיים.
אך גם לא מעט אתרי טבע מרשימים נמצאים בסביבות לאס ווגאס.
למשל , אגם מיד הארוך וצר שנוצר כתוצאה מהצטברות המים בסכר "הובר" המופלא, שנבנה כאחד הפרוייקטים ליצירת מקומות עבודה למליוני מובטלי המשבר הכלכלי האמריקני ב-1929.
הסכר הענק והמרשים הסדיר את בעיית השטפונות של נהר הקולורדו העצום ואיפשר את הגדלת השטחים החקלאים במספר מדינות בארצות הברית.
אתרי טבע מרשימים אחרים הראוים לביקור נמצאים בסביבה כמו "וואלי אוף פייר", שהוא אגן גדול שבו תצורות סלע מעניינות והוא בשעות מסוימות בגלל נטיית קרני השמש נראה כמוקף בלהבות.
אתר אחר הוא "רד רוק קניון" שמורה מדברית שיש בה מתלולים רבים. כמובן המקום אינו יכול להתחרות ב"ברייס קניון" על עמודיו המרהיבים, אך עדין הוא מהווה אנטיתזה לבתי הקאזינו בווגאס.
ידידים לקחו אותנו לאתר סקי שנמצא כשעה נסיעה מהעיר. התקשנו להאמין שבמרחק כה קצר מהעיר המדברית נמצא אתר סקי שבו מגישים אוכל ובידור כאילו אתם נמצאים בבוואריה.
מווגאס יצאנו לגדה הדרומית של הגרנד קניון שם המתינו לנו חברים מהוואי שהכרנו בהפלגה ביפן עם קרוון סופר מפואר, שבו היו שני חדרי שינה.
מדי בוקר יצאנו לסיורים באתרי הגרנד קניון המדהים שהוא בעצם חור ענק בקרקע המדברית המגיע לעומק של שני ק"מ ובו זורם נהר הקולורדו שהוא האחראי במשך מליוני שנים לחתירתו של אותו קניון, הגדול ביותר עלי אדמות.
בביקורי הראשון באתר ירדתי על גבי פרדות למעמקי הקניון בטיול שנמשך 3 ימים. הפעם הסתפקנו בצפיות לעומקו של הקניון מזויות שונות שאליהן הגענו באוטובוס מיוחד שהנהלת הקניון מעמידה למבקרים.
בתום הביקור המהמם בגרנד קניון יצאנו לעבר פלגסטף, אחת מנקודות המוצא לגרנד קניון.
אטרקציה מעניינת ביותר היא על אם הדרך היוצאת מפלגסטף לעבר סדונה, המדובר ביער העצים המאובנים (פטריפייד פורסט) הנמצא במזרח אריזונה. מדובר בחורשות של גזעי עצים מאובנים המפוזרים במדבר הססגוני.
יעד אחר מומלץ לביקור אליו הגענו בהמשך היה קניון דה שיי ששוכן בלב שמורה אינדיאנית. האתר הוא קניון מאורך שממנו מיתמרים צוקים מאבן חול שמתנשאים לגבהים של מאות מטרים. הנוף יראה מוכר למדי למבקר שכן כיכב בלא מעט מערבונים.
פארק מרשים אחר אותו בקרנו בעונת החורף היה פארק הקשתות (ארצ'ר נישונאל פארק). בפארק נמצא ריכוז קשתות האבן הגדול בעולם. הסלעים נראים כתלויים על בלימה ויופיים לא יתואר כשחלקם מכוסה בשלג. הפארק נמצא במזרח יוטה.
במפגש הגבולות של יוטה ואריזונה נמצא פארק מדהים נוסף הנקרא בשם "מונומנט וואלי" שבו מתנשאים צוקי סלע מרשימים מעל אדמת המדבר בתחום השייך לשבט הנאבאחו, שבט אינדיאני ששפתם שימשה כשפת סתרים לצבא האמריקני במלחמת העולם השניה. הנוף גם הוא מוכר מהמערבונים הרבים שצולמו באיזור. על חומות הצוקים ניתן לבקר בשרידים מבני המגורים של האינדיאנים. הפארק הלאומי הזה נמצא לא הרחק מפלגסטף שממנה ניתן להגיע בכביש מתפתל מהמם לעיירה סדונה עיירת קייט משגעת עם תצורות סלע מהממות בצבעים ובגוונים אדומים.
היעד הבא היתה העיר פניקס באריזונה בה בחר לשכון האדריכל האגדתי פרנק לויד רייט ששימש גיבור ספרה של איין ראנד "כמעין המתגבר" .
מהעיר פניקס המשכנו לניו מכסיקו ונעצרנו על ידי ניידת משטרה שחיפשה בבגאז של מכוניתנו פועלים מכסיקנים מוברחים.
הביקור הבא שלנו היה בסאן אנטוניו, העיר השניה בגודלה בטקסס. עיר חמודה עם טיילת נהר המאפשרת שייט בתוככי העיר. לעיר יש ניחוח מכסיקני והאטרקציה הגדולה שבה היא מבצר "אלאמו" שבו נלחמו קומץ חיילים אמריקנים ובראשם הגיבור הלאומי דייב קרוקט באלפי חיילים מכסיקנים. המבצר הפך לסמל גבורה אמריקנית ובעקבות המלחמה שפרצה עם מכסיקו סופחו לארצות הברית אדמתן של טקסס ושל ניו מכסיקו.
משם המשכנו לעיר יוסטון וממנה לעיר החוף הטקסנית גלבסטון, שבה נודע לנו לראשונה על האסון הגדול שפקד את העיר ב-1908, כאשר סופת הוריקן פקדה את העיר והרסה אותה לחלוטין והותירה מאחוריה כ-8000 קורבנות. אסון הטבע הזה היה גדול מנזקי הסופה "קתרינה" בניו אורלינס… גלבסטון משמשת כיום כנמל קרוזים וכחוף ים לשוחרי שמש וים.
מטקסס המשכנו לאורך מפרץ מכסיקו למדינת לואיזיניה לעיר באטון רוז'. העיר הזו שימרה את עברה הצרפתי. נפוליאון מכר את לואיזיניה כולה ב-1803 לאמריקנים כי נזקק לכסף עבור מלחמותיו האירופאיות. הצרפתים באיזור הוגלו לכאן על ידי הבריטים מצפון מדינת מיין ותמיד חלמו לחזור לארקדיה ממנה באו. צרפתים אמריקאים אלו שימרו עד היום מסורות צרפתיות ואפילו פיתחו סגנון אוכל וחיים קריאולי. היה נעים לבלות במועדוני בילוי ואוכל מקומיים.
מעיר מעניינת זו המשכנו לעיר הג'אז ניו אורלינס על חיי הלילה הסוערים שבה והבילוי בעיר מתרכז בעיקר ב"רובע הצרפתי" .
מעיר עליזה זו שספגה בזמנו אסון מהוריקן נוראי "קתרינה" יצאנו מספר שנים לאחר מכן לשייט בנהר מיסיסיפי על גבי ספינה המונעת בעזרת גלגל ענק. הספינה שטה שבוע ימים עד ממפיס וחגגה על סיפונה כל ערב ג'אז סשיין עם לא פחות מ-24 נגנים וזמרים שהיו על סיפונה.
מהעיר ניו אורליינס פנינו לעבר הדרום העמוק של ארצות הברית למובייל, אלבמה ונהננו מקרנבל שנערך בעיר בדיוק בתקופת הגיענו למקום.
מאלבמה המשכנו לעיר טלהסה במדינת פלורידה וממנה ירדנו לאורך החוף המערבי של פלורידה הגובל במפרץ מכסיקו. בקרנו בעיר טמפה וסנט פיטרסבורג והמשכנו דרומה עד לקבוצת "איי המפתח" עד לקיי ווסט עיר הקייט, שלא מעט סלבריטאים אמריקנים בנו להם בתי קיץ, כמו ביתו של הנשיא טרומן – שאומרים שבזמן ששיחק פוקר עם ידידיו סירב לענות לשיחות בענייני המדינה. גם לסופר ארנסט האמינגווי היה בית באי שניתן לבקר בו ולהתבונן באורח חייו שהיה ממוקד – תוך כדי כתיבת ספריו – גם בשתיית אלכוהול ובדייג של דגי חרב ענקיים (הזקן והים).
באותו איזור במערב פלורידה שמהווה משכן לפנסיונרים עשירים נמצאים גם בתי הקיץ של תומאס אלווה אדיסון ושל הנרי פורד, חלוץ תעשיית הרכב האמריקני שהיה אנטישמי לא קטן.
בדרך המובילה מקי ווסט למיאמי התפעלנו מהיכולת של מדינה כמו ארצות הברית לבנות כביש לאורך כ-120 ק"מ המונח על עמודי בטון בתוך הים. כביש זה מקשר את קיי ווסט, עיירה המונה רק כ-20,000 תושבים עם עיר הקיט הנצחית מיאמי. אחרי המצאת המזגן, הפכה פלורידה ובעיקר מיאמי למוקד משיכה של כל הפנסיונרים בארצות הברית, שחולמים על בית ליד מגרש גולף עם כל אביזרי הנוחות האפשריים. לא מעט מיהודי אמריקה והרבה ישראלים אימצו לעצמם את פלורידה כמקום מגורים. האגדה אומרת שכל עשיר דרום אמריקני רוכש לעצמו בית בפלורידה על כל צרה שלא תבוא.
למיאמי, מלבד הוילות וגורדי השחקים המפוארים שלה, יש גם פאן נוסף של מרכז העיר הנקרא בשם סאות ביץ' בו השתמרו בתים ושכונות בסגנון הבאו-האוז, סגנון אדריכלי שצמח בגרמניה והובא לארצות הברית – וגם לישראל – בידי אדריכלים יהודים כמו אריך מנדלסון שנמלטו מגרמניה הנאצית.
ממיאמי, שבה פגשנו ידידים ישראלים רבים, המשכנו לאורך החוף המזרחי של פלורידה . לכיוון דיטונה ביץ', שם נפלנו על השבוע שבו מתכנסים אופנוענים בעיר הקיט הזו. מדובר על כעשרת אלפים רוכבי אופנועי "הארלי דוידסון". הרעש היה בלתי נסבל. קשה היה לצפות בכל מיני קשישים וקשישות לבושי ג'קטים מעור המנסים להחיות את נעוריהם האבודים בעזרת רעש האגזוז.
לנו זה היה מספיק ונמלטנו צפונה לעיר סנט אוגוסטין העתיקה עם האופי הספרדי שהיתה ההאחזות הראשונה של הספרדים באדמת פלורידה.
התחנה הבאה שלנו היתה באיים הצמודים לחופי ג'ורג'יה, כ-40 ק"מ צפונה מהעיר ג'קסונויל. שטנו במעבורת לאחד האיים שעליו אפשר להתנהל רק בעזרת אופניים. כאשר חזרנו התברר שמנוע המרצדס ששימש אותנו בטיול הארוך אינו מניע. בעזרת כפתור ברכב נוצר קשר מיידי עם נציגי החברה בסניף הקרוב בג'קסונויל. הם שלחו גרר ולמחרת הביאו את הרכב מתוקן. התברר שמחשב הרכב התקלקל בגלל דלק מהול בלכלוך שנקנה באחד מתחנות הרכב בפלורידה. להפתעתי לא דרשו ממני שום תשלום עבור התיקון המורכב. הם הצהירו באוזנינו שבמכונית מרצדס המחשב לא מתקלקל.
המשכנו לעבר העיר היפה סוואנה, עיר דרומית מרשימה בשדרות ובפארקים שבה. הטיול בסוואנה מתנהל ברכיבה בכרכרה כמו שהיה מקובל בתקופת הזוהר שקדמה למלחמת האזרחים.
בבית הכנסת שבעיר קיים מוזיאון לתולדות יהודי הדרום. למי שזכור לו הספר והסרט "מיס דייזי" שזכה בזמנו בפרס האוסקר, סרט שבו משחק מורגן פרימן כנהגה השחור של מגי סמית. מתברר שהספר נכתב על ידי בנה של אותה הגברת "מיס דייזי" שהיתה בת דודה של אבי, שחלק גדול ממשפחתו היגר לדרום ארצות הברית והתיישב דווקא משום מה באטלנטה בשנת 1860 בערב מלחמת האזרחים. בעוד שחלק אחר של המשפחה של אבי היגר אז לקורק באירלנד. המדריך במוזיאון היהודי התרגש עד עמקי נשמתו מפגישה עם קרובה הישראלי של אותה "מיס דייזי" בת הדודה של אבי.
העיר הדרומית השניה בה בקרנו היתה צ'רלסטון, עיר נמל מעניינת שבה התנהל בזמנו סחר עבדים ער ובנמל הוקמה אנדרטה המנציחה משפחת עבדים וילדי בתי ספר מובאים למרגלות האנדרטה ומקבלים שיעור על מוראות העבדות.
הביקור הבא היה בעיר אטלנטה בג'ורגיה שבה היתה לי משפחה גדולה.
העיר מהווה מרכז לחברת החדשות CNN ולחברת קוקה קולה, אך האטרקציה העיקרית שבה הוא אקווריום מדהים שמכיל אפילו כרישי נמר ענקיים.
משפחתי אירחה אותנו כיד המלך ויצאנו גם לבקר באתרי הסביבה, כמו במבנה ה"סיקלורמה" המעניין שבו בעזרת באמצעים אור קוליים הונצח הקרב על אטלנטה שנכבשה בידי הגנרל הצפוני שרמן שהעלה אותה בלהבות. ההסברים שקבלנו באתר היו מהזווית הדרומית והינקים הצפוניים הוצגו כמעט כנאצים. גם האתר הסמוך לאטלנטה הנקרא בשם "סטון מאונטיין" שהוא צוק סלע ענק שעליו נחצבו בגודל ענק גיבורי הדרום – הנשיא של הקונפדרציה ג'פרסון דיוויס ושני גנרלים דרומיים ביניהם רוברט לי שפיקד על צבא הדרום.
מאטלנטה עלינו על כביש הפסגה של הרי האפלצ'ים שנקרא בשם "בלו רידג' פארקוויי". כביש יפהפה שממנו נשקף נוף מדהים לשני הצדדים. הצפוניים כלל לא ידעו העל קיומו והגנרל הדרומי סטנוול ג'קסון נע עם דביזיה שלימה וכמעט הצליח לכבוש את העיר וושינגטון בהפתעה.
הדרך המופלאה הזו הובילה אותנו צפונה כמעט עד שדות הקרב עקובי הדם באיזור גטיסבורג בו טבחו באכזריות אמריקנים את אחיהם. לא פחות מ-600,000 חיילים שלמו בחייהם באותה מלחמת האחים הנוראית הזו שנחשבת למלחמה המודרנית הראשונה בה השתמשו בצוללות ובתותחים מודרנים והשתמשו אפילו במחנות ריכוז נוראיים לשבויים.
יש לזכור שאז הצפון מנה כ-30 מיליון תושבים והדרום מנה כשמונה מיליון תושבים. המלחמה היתה כלכלית בעיקרה ובעקבותיה נהרסה לגמרי את כלכלת הדרום שהתבססה על עבודה בשדות הכותנה של רבבות עבדים .
העבדים השחורים נותרו בתום המלחמה חסרי עבודה ופרנסה והחלו בהגירה הגדולה צפונה בחיפוש אחרי מקורות פרנסה. הם האמינו שבבירה וושינגטון ידאגו להם, אך המימשל כלל לא התייחס אליהם. מאוחר יותר נעו העבדים המשוחררים צפונה לדטריוט להשתלב בתעשיית המכוניות ובשנות העשרים החלו המוני שחורים להתיישב בשכונת הארלם בניו יורק וגרמו לרבע מיליון יהודים שהתגוררו ברובע לעבור לברוקלין ולקווינס כשהם הופכים את בתי הכנסת שנותרו – לכנסיות גוספל.
זה היה למעשה תום הטיול הארוך שלנו מסביב לארצות הברית המדהימה.
לעיר ניו יורק חזרנו לאחר ביקור באתרי המוזיאונים של העיר וושינגטון ובאתרי העצמאות שבעיר פילדלפיה.
