אבי התארח בתקופה הראשונה כאשר הגיע לירושלים, אצל חברו הטוב מארצות הברית ג'סי קליב, האיש שעזר לו בתהליך החזרה בתשובה עוד בניו יורק.
אבי נהג להתפלל בבית הכנסת בו היה אותו ג’סי חבר כבוד.
סבי זאב שהבחין בעולה האמריקני החדש שהגיע לאותו בית הכנסת ,הזמין מיד את הרווק האמריקני מרכיב המשקפיים לארוחת שבת בביתו שם הכיר אבי את אמי תרצה והחל לחזר אחריה.
אגב, אותו ידיד של אבי, ג'סי קליב, היה איש עסקים אמיד שהיה ממייסדי חברת "אפריקה ישראל". הוא לא נישא מעולם והיה שנים רבות מבאי ביתנו.. את כל כספו השקיע, ביצירות אמנות ובציורים בעיקר על נושאים יהודיים, עם פטירתו נשארו הציורים ברשותם של הורי.
אבי פנה אז אל אחותו היחידה של ג'סי קליב שהיתה נשואה למיליונר בארצות הברית, והציע לה לבוא ולקבל את אותו אוסף הציורים.
אלא שהאחות לא גילתה עניין וביקשה מאבי שישאיר את האוסף ברשותו. בסופו של דבר נותרו התמונות בבתיהם של אחי ואחיותי, כאשר ברשותי נותרו מספר תמונות שמן של הצייר לודויג בלום שצייר בהתלהבות פורטרטים של התימנים שהגיעו ארצה עם "מרבד הקסמים".
לימים, כאשר נישאתי לחניתה – שמוצאה ממשפחה תימנית – היו כל באי ביתנו משוכנעים שמדובר בפורטרטים של אבות המשפחה של חניתה.
כיאה למשפחות אצולה אנגליות שנהגו להנציח בציורים את אבות המשפחה, עם הכרותם של הורי הם סיכמו ביניהם שאבי ילמד אותה אנגלית וכתמורה אמי תלמד אותו גרמנית.
כך החל ללבלב הרומן.
אמי היתה אז בת 26 וגילתה כשרון עסקי. היא הקימה ביזמתה חנות לכובעים ברחוב אלנבי בירושלים, וככובענית מוכשרת העסיקה עובדות רבות ושירתה את כל נשות הפקידות הבכירה של המנדט ואפילו הכינה כובעים לנשות המנהיגות הציונית כמו לאשתו של משה שרתוק.
כובע אופנתי היה מרכיב הכרחי בגרדרובה האישית שלהם.
הזמנות לכובעים אופנתיים הגיעו לאמי אפילו מאשתו של עבדאללה מלך ירדן שדודי משה עבד בארמונו באותה תקופה כמאמן כושר של נסיך הכתר טלאל, ששנים לאחר מכן יוכרז באופן כמעט רשמי כמטורף וכתרו יועבר לבנו חוסיין…
אמי נודעה כאשה דעתנית והיתה מאורסת בתקופה,שקדמה להכרותה עם אבי, לברנש שהחל להתערב בניהול העסק שלה – וזאת עוד לפני שזכה בתואר בעלה. משום כך אמי החליטה לבטל את האירוסים, למרות שמשלחות של רבנים ניסו לשכנעה שמוטב להתגרש מאוחר יותר מאשר לבטל אירוסין.
על אודות הרומן עם אבי יצחק סיפרה לנו אמי שעוד בהיותה בצ'כיה חלמה על גבר מרכיב משקפיים שהושיט לה יד על מנת לעבור פלג מים שחצץ ביניהם.
היא התפלאה אז על מי נסוב אותו החלום, שכן ארוסה באותה תקופה בצ'כיה, דוד, לא הרכיב כלל משקפיים.
לפי דבריה כאשר ראתה את אבי מרכיב המשקפיים, הוא הזכיר לה את אותו חלום עתיק. .
נישואיה של אמי עם אבי התנהלו על מי מנוחות.
כאשר נולד אחי יהושע, הוא גרם לאמי להפטר מחנות הכובעים שהחזיקה, שכן גידול ילד לא הסתדר בקלות עם ניהול עסק ועובדים.
אמי המשיכה להכין בבית עוד שנים רבות, כובעים ללקוחות נבחרות שנהגו לפקוד את ביתנו.
כנראה שהכישורים האמנותיים של אחי יהושע ושלי נבעו מאותם גנים שהורישה לנו אמי כמעצבת מוכשרת של כובעים.
ה"פילצים" (אותם ראשי עץ עליהם היתה אמי מעצבת את הכובעים) תפסו תמיד מקום של כבוד בביתנו, בכל הגלגולים שעברנו.
כנראה שגם משכורתו המכובדת של אבי כפקיד בכיר בממשלת המנדט איפשרה כלכלית את סגירת החנות. כשנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר הייתי בגיל קרוב לארבע ואחותי שולמית לגיל שש החליט אבי שהגיע הזמן שאמי תכיר את משפחתו האמריקנית – ולהפליג ביחד לאמריקה.
מכיוון שההפלגה ארוכה שכזו נמשכה כמעט שלושה שבועות בכל כיוון, הרי שאותנו הקטנים , את שולה ואותי סידרו כאמור בבית אירוח של קרובים רחוקים ששכן בחולות הלבנים של העיר בת ים.
בבית הזה תמורת תשלום נכבד ,התגוררו צאצאים של ילדי דיפלומטים שנשלחו אל מעבר לים
