דרום אמריקה-טיולים ביבשת מדהימה שנותרו בה שרידים לא מעטים מממלכת האינקה

היינו קבוצה של 10 מטיילים ישראלים שהלכנו בעקבות אינדיאני בג'ונגל האקוודורי של נהר הריו נאפו שהוא אחד הנהרות המזינים את נהר האמזונס. הגשש האינדיאני עצר מדי פעם והראה לנו צמחים או בעלי חיים בעבי הג'ונגל. את ההסברים שלו בשפת הקצ'ואה תרגם המדריך הספרדי לאנגלית. לפתע הצביע האינדיאני במצ'טה שאחז בידו על כדור מסולסל בצבע ירוק שנח על ענף.  בתמימותי הושטתי את ידי לעבר הכדור הירוק שנראה כמו פרי טרופי. המדריך האינדיאני החוויר והיכה על ידי במצ'טה . התברר שהכדור הירוק היה נחש ממבה ירוק שהארס שלו שולח אתכם לעולם הבא בדקות ספורות, בקיצור ניצלתי בנס .מאוחר יותר הגענו לכפר אינדיאני בלב הג'ונגל בו התאמנו אנשי השבט בירי חיצים מורעלים לעבר מטרה שהוצבה על עמוד במרכז הכפר.  השאמאן המקומי לקח אותנו לבקתה שלו וסיפר שסטודנטים מאוניברסיטת קורנל האמריקנית , באו ללמוד על התכונות הרפואיות של הצמחים שהוא מגדל בעציצים. שאלתי אותו אם יש לו צמח המנטרל ארס של ממבה. הוא הראה לי צמח ירקרק והעיד עליו שהוא מנטרל את ארס הממבה אך עד היום אומר ראש השבט לא היה לי קליינטים, אלו שנוכשו בידי ממבה ירוקה פשוט לא הספיקו להגיע. הביקור בג'ונגל האקוודורי היה במסגרת סיור ארוך שערכנו, קבוצה קטנה של מטיילי החברה הגיאוגרפית שנמשך למעלה מחודש  ברחב ידרום אמריקה. טיול שהחל בקרנבל בריו דה ז'נירו. שם פגשתי את עמוס אטינגר  ויחד בילינו ימים סוערים ללא נוכחות הקבוצה שאיתה הגעתי לדרום אמריקה. .הקונסול הישראלי בריו דאז ראובן לביא   סידר לי תעודת עתונאי של השבועון הברזילאי "לה מנאשט" תעודה שאפישרה לי להסתובב  במצעד בתי הספר לסמבה   כאוות נפשי ולראות את הרקדניות חשופות השת בקירבה יתרה. מלבד חגיגות הקרנבל , בקרנו בפאבלות של העיר (שכונות העוני המפורסמות) וכמובן נהננו להזרק על החוף המקסים בקופקבאנה . לטפס על הר הסוכר ברכבל שמזדקר לגובה של 396 מטרים מעל הים (פאו דה סוכרו) ולהינות מפסלו הענקי של ישו הפורש ידיים לכל עבר. וכמובן לבלות באחד ממועדוני הלילה כמו "מונטה לבנון" ,   נענועי הישבנים של הרקדניות במקום ילוו אותכם בחלומות האירוטיים שלכם עוד שנים רבות..מריו דה זנירו  טסנו בטיול הקבוצתי לשמורת מפלי האיגואסו , המפלים הגדולים בעולם המאפלים צל על מפלי הניאגרה   ועל מפלי ויקטוריה ומשתרעים לרוחב של כ-20 ק"מ וניתן לצפות בהם מהצד הברזילאי ומהצד הארגטינאי ,  הצד הברזיילאי אגב מרשים יותר, שטנו בינות למפלים ועלינו לנקודת המצפית המרשימה המשקיפה על המפלים  ומשם המשכנו לבואנוס איירס ששוכנת לחופו של האוקיינוס האטלנטי .שדרת ה-9 ביולי  בבואנוס איירס היא אחת מהשדרות הרחבות בעולם ומזכירה את פאריז. י  בעיר בה מוצבת האנדרטה למלחמת העצמאות הארגננטיאית    ושם גם נמצאת "כיכר האמהות", הקרויה על שם אותן אלפי אמהות שנהגו להתאסף מדי סופשבוע כדי לדרוש בירור   לאן נעלמו בניהם ובנותיהן  בזמן שלטון החונטה של הגנרלים שהעלימו אלפי סטודנטים שהפגינו נגדם. מראה האמהות השכולות   נוגע ללב. ה"הארמון הנשיאותי "קאסה רוסד גם הוא ניצב באותו איזור . לאחר מכן החלטנו שזה בדיוק הזמן לבקר את קברה המפואר  של מי שחלקה את יצועה בארמון הנשיאות עם הגנרליסימו חואן פרון , קברה המפואר של אוויטה פרון שהפכה מנערת בארים לכמעט קדושה מקומית. וזוכה עד היום להערצת ההמונים , כמובן שאי אפשר לוותר בבואנוס איירס על חוויית ריקוד הטנגו .. מארגנטינה נסענו למונטוידאו באורגוואי ושם נדהמנו לראות  שבלובי במלון בו התגוררנו מציעים למכירה את הנשר הנאצי שהיה   גאוות ספינת המערכה הגרמנית ה"גראף שפיי" שהוטבעה כבר ב-1939 במפרץ המקומי על ידי הבריטים. אגב מלחיה הנאצים התיישבו בארגנטינה והתמזגו עם המהגרים הגרמנים שכבר התגוררו במקום, באתרים יפהפיים כמו ברילוצ'ה ובצילי הסמוכה. .כאשר בקרנו בפארגוואי שהיתה אז תחת שלטונו של הגנרל סטרוסנר שבעצמו היה ממוצא גרמני., בפארגוואי שררה אווירה די מפחידה  לעומת חדוות החיים שהיתה בקרנבל בריו. בכיכר המרכזית של העיר אסונסיון הוקרנה מדי כמה שניות על קירות הבתים תמונה של פרה .  הסבירו לי שזאת סמלה של מפלגת הנשיא כך הוא מחדיר את סמל מפלגתו הפרה לקודקודי המקומיים שרובם אינם יודעי קרוא וכתוב .הם מצביעים באמצעות פתקים עם דמויות המייצגות את המפלגות. . כאשר המראנו מאוחר יותר לקיטו באקוודור נשמנו לרווחה. במלון "סוויס הוטל" בו התגוררנו מצאתי כתובת בשפתון על  המראה באמבטיה Don't go to old city  דיווחתי לשותפי לטיול שכנראה יש משהו מעניין בעיר העתיקה של קיטו.  נסענו במוניות לכיכר המרכזית של העיר העתיקה ושם ראינו מראות שהזכירו אצלנו את האינתיפאדה. מכוניות משטרה הפוכות , פורעים עם מסכות על פניהם. לא הבנו את פשר המהומה אבל כאשר ראיתי שעל המדרגות היורדות לכיכר   עומדים מאות שוטרים עם קסדות וממתינים להוראת הסתערות. הצעתי לחברי שניכנס למלון הסמוך ונמתין בלובי . שכן אם השוטרים יחליטו להסתער יהיה קשה להסביר להם שאנו רק תיירים מזדמנים ואכן זמן קצר אחרי שהתמקמנו בלובי החלה ההסתערות והשוטרים היכו את המפגינים באכזריות באלות , אפילו דלת הלובי של המלון  התנפצה לרסיסים. אז גם הובררה  לנו מהות המהומה . התברר שבעקבות רעידת אדמה נופץ צינור הנפט שהוביל דלק מבארות הנפט   בג'ונגל ומחירי התחבורה הציבורית באקוודור הוקפצו מיד , דבר שהוציא את העם לרחובות. הבנו שלטייל בקיטו היפה יהיה קשה במהלך המהומות והחלטנו לרדת לג'ונגל המקומי בריו נאפו , אחד מיובלי נהר האמזונס. ירדנו למחרת ברכב בנסיעה שנמשכה כעשר שעות, היה עלינו לחצות את הרי האנדים ולגלוש לעבר הנהר העצום. התנועה בנהר עצמו              התנהלה באמצעות סירות שהיו בעצם גזעי עצים ענקיים שתוכנם הוצא מתוכו ואל הגזעים חיברו מנועים של משאיות שבעזרתם                 מפליגים בנהר הרחב, לאחר שעות של הפלגה הגענו ללודג' בשם "אנקונדה" שאמור לשמש בסיס היציאה שלנו למסעות בוץ רטובים            בעבי הג'ונגל.כאשר התקרבנו ללודג' נדהמנו לגלות שעל הגריל מסתובבים גופות של תינוקות ומתבשלים לאיטם . התברר שמדובר בקופים    שעורם הופשט מעליהם . המראה היה מזעזע אך למעשה כל האוכל במקום היה מורכב מפירות הג'ונגל ומבעלי חיים שנצודו על ידי מדריכי הלודג' בג'ונגל בסביבה. אין פשוט סופרמרקטים בעבי יער הגשם המקומי. שבוע שלם דשדשנו בבוץ ונתקלנו באנקונדות ובטפירים ונעקצנו לא מעט על ידי היתושים המקומיים . בשלב הבא של הטיול בדרום אמריקה הקדשנו לתרבות האינקה המתוחכמת עם היידע הטכנולוגי והארכיטקטוני המדהים שהותירה אחריה. האינקה בנו אימפריה ענקית  שכללה שטחים שמשתרעים על הרבה מדינות של היום כמו ,פרו, בוליביה , אקוודור , צ'ילי וארגנטינה. לאינקה לא היו בהמות רכיבה מדינה היתה מאורגנת בעזרת פקודות שנמסרו  בעזרת רצים שהיו מובילים את פקודות המלך תוך שבוע למרחקים של אלפי ק"מ . לצערנו "כתב הקשרים" ששימש את תרבות האינקה לא פוענח עד היום . זה היה יידע שהשתמר רק בידי המעמד השליט וכאשר הספרדים בראשות פיסארו כבשו את המדינה הענקית הם חיסלו את מרבית כהני האינקה ואת המעמד השליט הספרדים לקחו איתם ללספרד נער קטן ממשפחת אצולת האינקה לחנכו כמיטב הקתוליות ,  אותו נער כאשר גדל כתב ספר על תולדות האינקה אך כשחזר למולדתו לא היה מי שילמדו  את כתב הקשרים .   במוזיאון  בלימה ניתן לראות לא מעט מהקשרים הבלתי מפוענחים הללו. האינקה סללו כבישים בנו ערים וגשרים תלויים וביחוד הקימו טיראסות עצומות שאיפשרו חקלאות על מדרונות הרי האנדים .  יכולת הבניה שלהם מדהימה. העיר מאצ'ו פיצ'ו שהוקמה על רכס הרי האנדים בפרו והתגלתה ע"י הארכיאולוג האמריקני חירם בינגהם   השתמרה כמעט בשלימותה   ועד היום מתקשה המדע להבין כיצד הצליחו האינקה לסתת בדייקנות כזו סלעי ענק ולבנות קירות ובתים שלא ניתן להכניס אפילו כרטיס אשראי בין שני אבנים. אגב, כל המבנים שבנו האינקה נותרו בשלימותם עד היום בעוד שכל הכנסיות והמבנים שבנו הספרדים התמוטטו אינספור פעמים ברעידות האדמה הפוקדים מדי פעם את הרי האנדים. יצאנו מלימה בירת פרו אל אחת התעלומות הבלתי פתורות במדבר נסקא המדובר בציורי הענק שנחרטו על אדמת המדבר , מאות ציורים  בגודל של מאות מטרים שרק בטיסה מהאוויר ניתן להתרשם מהם. לדעת מדענים נדרשו עשרות אלפי עובדים במשך עשר שנים לפחות על מנת לחפור באדמת המדבר היבשה וליצור את ציורי הענק המורכבים. שמגלמים בעלי חיים כקופים ופרפרים וציורים רבים נוספים.  לא ברור עד היום כיצד עבדו אלפי אנשים במשך שנים באדמת המדבר מבלי שידעו כלל מה הם עושים. הדרך לקווי נסקא עורכת כ-7 שעות , שם בהחלט מומלץ לעשות סיור אווירי על מנת להתבונן בציורים המעניינים מלמעלה. חוקרת גרמנית בשם מריה שטיינר עבדה מרבית חייה במקום והקימה מגדל מתכת בגובה 25 מטרים ומראשו ניתן לראות רק ציור אחד בלבד. המשכנו אז לעבר לתרבות הפארקאס שקדמה אלפי שנים לזו של האינקה ,במדבר אטקמה  מהיבשים במדבריות עלי אדמות ושם בקרנו במוזיאון בו מוצגות גולגלות מאורכות של מומיות שהשתמרו אלפי שנים במדבר הצחיח .  המדהים מכל היה שבחלק מאותן מומיות התגלה שעברו ניתוח מוח והם הצליחו לשרוד אחרי הניתוח המסובך ,  שכן העור גדל על מקום הניתוח. כידוע ניתוחי מוח הם בעייתיים לביצוע גם ברפואה המודרנית. טיול אחר לאקוודור, נערך שנים מאוחר יותר , הוזמנתי לקיטו על מנת להיות שופט בתחרות "מיס יוניברס" שנערכה באותה שנה בקיטו , היתה זו חוויה לא רגילה לזכות בתשומת ליבן של יפהפיות מכל העולם שהיו בטוחות שיחס אוהד כלפי  ישפיע על מקומן בתחרות. ולאחר מכן הפלגתי עם עיתונאים מכל העולם לאיי גלאפגוס , אותם איים שבהם הגה צ'רלס דרווין את תורת האבולוציה בספרו "מוצא המינים" .גם כיום ניתן לרדת לאיים רק ברפסודות גומי ובקבוצות של לא יותר מעשרה מבקרים כדי לא להפריע את מנוחת החיות באיים,  צריך לדלג בזהירות בין אריות ים לאיגואנות ולציפורים שאיבדו את יכולת התעופה שלהן והפכו לדייגות הצוללות למעמקים , גם חלק מהאיגואנות הפכו לבעלי חיים ימיים בתוקף האבולוציה. באי המרכזי בגלפאגוס שוכנים צבי הענק המפורסמים של גלאפגוס. עליתי בשהותי שם על ערימת אבנים כדי לצלם את   הצב הענק "לונלי ג'ורג" שגילו המשוער היה כ-150 שנה. הוא נותר הצב היחיד מסוגו, כל המאמצים של אנשי השמורה                    למצוא לו כלה ראויה עלו בתוהו יתכן שהיה בעצם "גאה" מכל מקום כאשר צילמתי אותו איבדתי את שווי משקלי ונפלתי על עץ קקטוס מקומי ובמשך שעה ארוכה שלו ממני שתי אחיות חמודות את הקוצים שנתקעו בבשרי. טיול נוסף ארוך בדרום אמריקה ערכנו לפני שנים ספורות בלוויית מספר זוגות של חברים . תחילה החלטנו לבקר בקרנבל המקורי  שאליו נוהרים הברזילאים עצמם בערים " סלבדור דה באהייה" ובשתי הערים העתיקות שנחשבות לבעלות המקוריות על מסורת הקרנבל,  בערים אולינדה וראסיפה השכנות . בערים אלו כמעט כל תהלוכות הרוקדים והחוגגים מורכבות מברזילאים ורק מתי מעט תיירים    זאת לעומת הקרנבל הממוסחר בריו דה ז'נירו. בעת הסיור בראסיפה התגלה לי שהיהודים הראשונים שדרכה כף רגלם באדמת ארצות הברית היו יהודים שנמלטו מראסיפה,   הם התגוררו בה כאשר היתה עדין מושבה הולנדית כאשר נכבשה בתחילת המאה ה-17 בידי הפורטוגזים, הכובשים האדיבים        שאלו את היהודים המקומיים לאן ברצותם להגר והללו בחרו בניו אמסטרדם הלוא היא מנהטן של היום שהיתה   באותה תקופה מושבה הולנדית לפני שנכבשה בידי הבריטים והפכה להיות ניו יורק על שם הדוכם מיורק שהיה אחיו של המלך הבריטי. בסיור בערים אולינדה ובראסיפה התלהבנו מהבתים הקולוניאלים היפהפיים ומחוף הים הנהדר, בעת הסיור בערים הללו הביא אותנו   מדריך מקומי לביתה של דונה גראציה שבו היה בזמנו בית כנסת היהודי הראשון הבלתי ליגאלי. הוא סיפר לי שבחצר הבית   יש מעין בריכת אבנים שאיש אינו מבין למה שימשה. ירדנו לחצר הבית ואכן שם היתה בריכה קטנה שעליה נחקק בעברית המלה "מקווה". הסברתי למדריך את המשמעות היהודית של מקווה טהרה. אגב, באותו טיול אחרי ששהינו גם בריו ובחופי איפנמה   המשכנו לעבר מפלי האיגואסו ומהם המראנו לבואנוס איירס שם עלינו על ספינת קרוזים למסע בן שבועיים מסביב ליבשת דרום אמריקה. עצרנו במונטוודיאו, בירת אורוגאויי,  שם בקרנו במוזיאון המוקדש ל"גאוצ'וס" לאותם הבוקרים הקשוחים הארגטינאים שמקבילים לקאובוייס האמריקנים המפורסמים .  אחת ההפתעות במוזיאון הזה שחלקו מוקדש גם לגאוצ'וס יהודים שאימצו את המקצוע הקשוח הזה. התחנה הבאה של הספינה היתה בפוארטו מדרין משם יצאנו לסיור בפטגוניה באותה ערבה ענקית בדרומה של ארגנטינה,   כדי להתבונן בפילי ים ובאריות ים משם הפלגנו לעיירה סטנלי באיי פוקלנד. . חונטת הגנרלים הארגנטינאית בראשות גנרל גאליירי   החליטה בזמנו לערוך מלחמה קטנה ולכבוש מחדש את איי מלווינס (לפי הגדרתם) אלא שלרוע מזלם נפלו על תקופתה של מרגרט תאצ'ר   כראש ממשלת בריטניה וזו הכריזה מלחמה שעלתה באלפי הרוגים רק כדי להחזיר לעצמה אי קטן במרחק של אלפי קילומטרים מאנגליה. האי הזה הוכרז בזמנו כשטח בריטי לאחר שאיזה אדמירל בריטי תקע בו בזמנו דגל והניח לוח נחושת .   הפעם היחידה שלאי היתה חשיבות כלשהיא , היתה בעת הבהלה לזהב בקליפורניה באמצע המאה ה-19 שכן אז היה צורך להעביר  אספקה לכורים באיזור סן פרנציסיקו על ידי הקפתה של כל דרום אמריקה (תעלת פנמה היתה אז רק בבחינת רעיון) בקיצור,                   בתום המלחמה המוזרה הזו הציעו הבריטים הטבות כדי לעודד השארותם של כמה משפחות בריטיות באיים שמלבד פינגווינים ואריות ים   אין מה לחפש שם . ממשלת בריטניה מממנת חופשה שנתית לכל משפחה בפוקלנד באנגליה ולימודים גבוהים לדיירי האיים. כדי לחזק  את השתייכותם של התושבים לאנגליה העבירו כמה אוטובוסי קומתיים ותאי טלפון בריטיים למהדרין.   גם טייסת בריטית שלמה על מטוסיה הועברה לאיים , בזבוז משווע של תקציבי ציבור בריטיים. התחנה הבאה היתה  באיזור הקרחונים היפהפה של ארגנטינה באושואיה .שהיא עיירת סקי ונקודת מוצא לטיולי טבע והפכה להיות פופולארית ביותר המשך ההפלגה הביא אותנו לכף הורן בקצהו הדרומי של יבשת דרום אמריקה זה קייפ הידוע בסערות הפוקדות אותו   לעיתים קרובות. עברנו את הטלטולים של הספינה עד שנכנסנו לתעלת "בייגל" , תעלה טבעית בין האיים והיבשה  שנקראת על שם ספינתו של צ'רלס דרווין שהפליגה בתעלה בזמנו ובעת ההפלגה באותה תעלה הים הפך כבר להיות רגוע למדי. העצירה הבאה היתה כבר בצידה השני של היבשת הדרום אמריקנית בפונטה ארנאס , שהיא העיר הדרומית ביותר בצ'ילי   ומשמשת מלבד נמל גם כתחנת מעבר בין ארץ האש (טיירה דל פואגו) השם שהעניקו הספנים למקום  בו צפו במדורות האש של האינדיאנים המקומיים. ביקור בפארק המפורסם "טורס דל פאינה" עם מושבות פינגווינים ענקיות,  תעלת מגלן שלחופיה יושבת העיירה הזו .מחברת את נתיב הסחר שבין האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי. . חוץ ממושבות הפינגווינים הענקיות שבסביבה הרי שבמרכז העיר ב"פלאזה די ארמאס"  ניצב פסלו של המגלה פרנסיסקו מגלן. וסביבו מבנים קולניאלים מרשימים, יש במקום גם מוזיאון המציג את חייהם של האינדיאנים   באיזור ואת שלבי ההתנחלות האירופאית.. מנקודת התצפית שנמצאת לא הרחק ממרכז העיר נשקף נוף יפה של העיר ושל מיצרי מגלן.   גם בית הקברות המקומי מעניין למדי כולל מצבות של חוקרים מפורסמים שקבורים במקום. העצירות הבאות של הספינה היוo Chaccabu פוארטו מונט ב"פוארטו צאקקאבוקו" Pouertco ופו, שם העיירות נראות  כאילו הועתקו מבוואריה אל אדמת צ'ילי . כמעט כל המפעלים נושאים שמות גרמנים.  התברר שבזמנו בתחילת המאה ה-19 כתב אנתרופולוג גרמני שביקר באיזור , סידרת כתבות בעיתונים גרמניים,  וקבע שהאיזור מזכיר את בוואריה כאשר פרצה מלחמת קרים ב-1853 חויבה פרוסיה בתוקף ברית שחתמה עם הרוסים   להצטרף למלחמה. אמהות פרוסיות שלא רצו להקריב את בניהם למען הצאר הרוסי החליטו להגר למקום שמזכיר את   בוואריה והגיעו לצ'ילי ולברילוצ'ה ואליהם הצטרפו אחרי מלחמת העולם השניה פושעי מלחמה נאצים שהתקבלו בברכה  על ידי האוכלוסיה הגרמנית המקומית. סופה של ההפלגה סובבת דרום אמריקה היה בבירת צ'ילי -סנטיאגו, עיר יפה ומרשימה ששרשרת הרי האנדים  המשקיפם על העיר. העיר מערבית למדי עם 6 מיליון תושבים שהם שליש מאוכלסיית המדינה כולה, מרכז העיר מעניין,   סביב הכיכר Plaza de Armas נמצאים המבנים המעניינים של העיר כמו הקתדרלה והארמון ששימש כבית המשפט העליון וארמון הנשיאות.. בכיכר התחוקה מתקיימים חילופי משמר כל יום בעשר בבוקר .גבעת "סנטה לוסיה" המטופחת במרכז העיר היא אתנחתא נחמדה לסיור בעיר.בעוד שגבעת סן כריסטובל שמתנשאת לגובה 864 מטרים מעניקה תצפית מדהימה על העיר וההרים מאחוריה בראש הפסגה אליה ניתן להגיע ברכבל ניצב פסל לבן גדול של הבתולה מריה.   מומלץ גם לבקר בעיר השניה של צ'ילי -ולפאראיסו שבה חופים יפים והיא עיר צבעונית יפהפיה. מסנטיאגו חזרנו לישראל

מסע לתרבות האינקה בפרו ובבוליביה

הפעם האחרונה שבה דרכו רגלינו בגאווה על אדמתה של העיר המופלאה מאצ'ו פיצ'ו היתה לפני כשנתיים בטיול של חברה פרואנית  בחברת 2 זוגות של חברים ישראלים. שמחתי לראות שגם בגילי המתקדם אני מצליח לטפס על המבנים והמדרגות של העיר הפלאית .  יש אמנם לציין שבביקורי הראשון שנערך לפני כ-16 שנים, דלגתי כעז על הגבעות והרשיתי לעצמי לטפס על ההר המתנשא מעל לעיר  שבנו האינקה .בפסגתו של אותו ההר ניצב מצפה אסטרונומי שבעזרתו קבעו כהני האינקה איזה סוגי יבולים יש לגדל באותה שנה , ממלכת האינקה כולה השתרעה כמעט על שבע ארצות של היום. .הטיפוס לפסגה מעל לעיר מאצ'ו פיצ'ו אורך כשעתיים ורק עד 12 בצהרים מרשים לטפס לאותה פיסגה כדי שלא תתקלו בחשיכה בעת הירידה המסוכנת מההר שהשביל אליו גובל בתהומות מפחידים למדי.. במסגרת הטיול האחרון שהצטרפנו אליו התחלנו  בבירת פרו , בלימה השוכנת על חוף האוקיינוס השקט. בין האתרים הראויים לביקור בלימה , המרכז הקולוניאלי העתיק של העיר ובכיכר מרטין שהיא הכיכר המרכזית שם שוכן מנזר סאן פרנציסקו המעניין   ובימי ראשון ניתן לפגוש שם פרחי כמורה ונזירות. מומלץ מאוד לבקר במוזיאון "לארקו הרירה" שבו אוסף מדהים של פסלי קרמיקה  מהתקופה הפרה קולומביאנית, דהיינו מלפני שהגיעו הספרדים למקום.   בימים הבאים בקרנו בוואקצ'ינה שהיא נווה המדבר של איקה ובמוזיאון המציג מימצאים ומומיות מתרבות הפאראקאס    שקדמה בהרבה לאינקה.למחרת שטנו לאיי בייסטאס , איים שבהם ניתן לפגוש אלפי ציפורים, אריות ים ואפילו פינגווינים.  משדה התעופה בפיסקו המראנו לחזות בקווי נאסקה , אותם ציורי ענק שגודלם מאות מטרים ,המשתרעים על מאות קמ"ר שנתן לחזותם רק מהאוויר אותם ציורים מיסתוריים שבקרנו בהם כבר בעבר. נותרו עדין בבחינת מיסתורין למדענים . מאוחר יותר טסנו לעיר הבירה של האינקה ,לעיר קוסקו.  שהוכרזה על ידי אונסקו כראויה למורשת עולמית במרכז העיר נמצאת הכיכר המעניינת "פלאזה דה ארמס" , ובה ניצבת גם הקתדרלה הבארוקית של העיר. אל  תחמיצו כמובן לבקר את מקדש השמש קוריקאנצ'ה  שכיום נותרו רק יסודותיו שהיה מצופה בזמן האינקה בזהב. האתרים הסובבים את העיר מציגים את הישגי תרבות האינקה   כמו אתר סקסאיוומאן שהיה כנראה מקדש ומבצר עם אבני ענק מסותתות בדייקנות מדהימה.   אתר אחר הוא "טמבו מצ'אי" ששימש כאתר למנוחה ולהצטיידות במים בדרך לקוסקו. לא וותרנו על הביקור בעמק הקדוש ולבקר בפיסאק , בשוק האזורי הגדול בפרו. הקדשנו זמן נוסף לסיור בעמק הקדוש של האינקה הכפר צ'ינצ'רו ששמר על האותנטיות של ימי האינקה    ובכפר מוראי מתרשמים מחוות הגידול החקלאי הנסיוני של האינקה . הביקור מרשים גם בטיראסות  המלח בכפר מאראס   שסיפקו מלח לאיזור כולו. האתר המרשים של האינקה אוינטאיטמבו מעניין גם הוא לביקור. מתחנת הרכבת שבאוינטאיטמבו   יצאנו ברכבת לאורך נהר האורובמבה עד לתחילתו של מסלול ההליכה "האינקה טרייל" שהיה מסלול ההליכה שהוביל לעיר מאצ'ו פיצ'ו המופלאה .למי שמתקשה בהליכה יכול להמשיך לעיירה "אגוואס קלינטס"    שבה מתאכסנים התיירים לפני העליה לאתר הפלאי של מאצ'ו פיצ'ו . העיירה הזו הפכה לעיירה תיירותי שוקקת. ממנה עולים באוטובוסים קטנים אל ה"עיר בשחקים" עצמה, לעיר מאצ'ו פיצ'ו שאליה מעולם לא הגיעו הספרדים והיא התגלתה כאמור  רק בתחילת המאה העשרים בידי הארכיאולוג האמריקני חירם ביננגאם העיר המסתורית נותרה כמעט בשלימותה  ויושבת בגובה של מעל שני ק"מ על   פסגות האנדים   כשמעליה מתנשא הר ענק. אבני הענק והבניה המדוייקת שאותם הותירו אדריכלי האינקה ובנית הטיראסות החקלאיות    שפרנסו את העיר הותירו תעלומה בפני החוקרים. המראה של העיר בשחקים הוא לא ישכח לכל המגיע למקום. היעד הבא שלנו היה אגם טיטיקקה בבוליביה, החוויה היתה לשוט אל האיים הצפים של בני שבט האורוס           האיים נבנו על קני הטוטורה, מעין קני סוף ועליהם בונים המקומיים את בתיהם ואפילו את חלקות החקלאות מהם ניזונים בני שבט האורוס .  במקום הדגימו לנו אנשי השבט השומרים על לבושם הייחודי את אורח חייהם הלא שיגרתי . בביקורי הקודם במקום  טבע בית הספר שהוקם על אחד מהאיים הצפים והילדים נותרו חסרי תעסוקה. התיירות והשטיחים הייחודיים שהם התמחו בסריגתם מאפשרים להם להתפרנס בכבוד. חצינו את הגבול לבוליביה ומהעיירה קופקבנה שטנו ל"אי השמש" שבאגם טיטיקקה שלפי אמונת בני האינקה מקורם במערה  באי השמש . שם הכינו לכבודנו טקס ומופע פולחני שלם כולל ברכה מיוחדת שקבלנו ברוב רושם מהשאמאן המקומי.     המשכנו לעיר לה פאז השוכנת בגבהי האנדים תוך נסיעה על רמת אטיטלן בגבהים של כ-4 ק"מ ועצרנו מדי פעם   בשווקים מקומיים וכדי לצפות  בעדרי לאמות הרועים בהרים ובמיוחד התפעלנו מצפייה במסלול תעופתו של נשר הקונדור שהפך                  לסמלה של פרו. הצפייה בהמראתו של הנשר על מוטת כנפיו הגדולה ובדרך טיסתו המרשימה במרומים תוך ניצול זרמי האוויר  מהווה אטרקציה לא קטנה לתיירים מזדמנים כמונו.

מוזמנים לדפדף בתמונות האלבום, להקליק על כל תמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את ההסבר שלה