התנין הענק בחוות הקרוקודלים במומבסה
אחת ההתנסיות שלי בתופעה של בזבוז כמויות אוכל כמו במלונות לאס וגאס או בספינות הקרוזים ברחבי העולם, היתה בעת ביקור במזרח אפריקה. ישראל השוחרת לאתרי…
חבורת התוניסאים המכובדת דרבנה אותנו ללבוש את הגלאביות ולעלות על הג'יפים שהחלו לדהור לכיוון הדיונות של מדבר סהרה.
לא הבנו בדיוק ,אנו העתונאים הישראלים שהוזמנו לראשונה לביקור בתוניס מדוע מזרזים אותנו כל כך.
רק כאשר הגענו למתחם ה"חאפלה" שהוכנה עבורנו וראינו את אורחת הגמלים הצועדת מעדנות על הדיונות ירד לנו האסימון.
מארחינו התוניסאים רצו שנספיק להנציח את אורחת הגמלים על רקע השקיעה המדברית לפני שהשמש תעלם מאחורי הדיונות.
התוניסאים הטיסו במסוקים את נשותיהם שיצטרפו אלינו העיתונאים הישראלים ל"חאפלה" המדהימה שערכו לכבודנו במדבר המקומי.
הביקור המעניין הזה החל כאשר קבוצת אנשי שלטון תוניסאים חשבו לחמם את היחסים הקרים עם ישראל ובעזרת מתווכים הוזמנה משלחת של עיתונאים תוניסאים כאורחת של אגודת העיתונאים הישראלית. חבורה של שבעה עיתונאים תוניסאים הגיעה לישראל וזכתה להיות אורחיה של אגודת העיתונאים התל אביבית וזכתה לאירוח מכובד מטעם אגוד המלונאים הישראלים.
חודשים לאחר מכן הוזמנו לביקור תגמול בתוניס, כסגן יו"ר אגודת העיתונאים התבקשתי לעמוד בראש המשלחת.
טסנו דרך רומא ושם קבלנו תידרוך שבמידה ונתקל בקשיים בעת הכניסה לתוניס נפנה לשגרירות הולנד במקום.
הגענו לתוניס ושם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, התברר שכל חבורת העיתונאים שהתארחה בזמנו בישראל. לא היתה בדיוק עיתונאים תמימים אלא חברי פרלמנט ואנשי עסקים עשירים, כולל ראש השב"כ התוניסאי והם התחרו ביניהם על האירוח שלנו בבתי המלון שהיו בבעלותם. אנשי החבורה המכובדת הזו שמחו להראות לנו את בתיהם של אבו ג'יהאד וראשי הפת"ח שהותקפו בזמנו בתוניס על ידי ישראל, הם דווקא התגאו בעובדה הזו והעריצו את ישראל על הביצוע הנקי של הפעולה הכירורגית הזו .
קשה היה להגיד שהפלשתינאים היו פופולארים בין התוניסאים . הם גם הראו לנו בגאווה שני מטוסי ג'מבו שסאדאם חוסיין מילט לתוניס ערב מלחמת המפרץ הראשונה, התוניסאים החנו את המטוסים שערכם לא יסולא בפז במדבר וסופות החול המדבריות שחקו את המטוסים ללא רחם. הסיור שערכו לנו המארחים התוניסאים היה מעניין ביותר .
יש לציין שתוניס היא אחת המדינות הקטנות במאגרב הצפון אפריקני, שמשתרעת על שטח של 163,610 קמ"ר ומספר תושביה קרוב ל-10 מיליון .
הטופוגרפיה שלה מורכבת ממישורי חוף במזרח ומהרי האטלס בצפון בצפון המדינה נמצאים שרידי העיר הפיניקית קרתגו שאיימה על רומא עד שנכבשה במאה 146 לפני הספירה. ממנה יצא המצביא חניבעל שכמעט כבש והרס את האימפריה הרומית. תוניס עברה גלגולי שלטון מרובים ובשנת 1881 נכבשה בידי צרפת והפכה לשטח חסות עד שקיבלה את עצמאותה ב-1956 בראשותו של חביב בורגיבה.
הרצון ליצור מערכת יחסים תקינה עם ישראל קינן בקרב המעמד השליט והוא היה הקטליזטור מאחורי הטיול שערכנו ברחבי תוניס.
בעיר טוניס עצמה בקרנו ברובע היהודי ובבית הכנסת כולל בבית שגילו מאות שנים ושמור להפליא, יצאנו לביקור בכפר הממוקם על צוק שפונה לים התיכון.
היה נחמד לסייר בין הבתים המסויידים בלבן והמסגרות של החלונות הצבועים בכחול. למחרת הקדשנו את הביקור לחורבות קרתגו שממנה נותרו בעיקר עתיקות מהתקופה הרומית כולל בית המרחץ המפואר ואתר ה"תופת" שבו הוקרבו ילדים למולך בתקופה הפיניקית, הנמל המרשים ששימש את קרתגו כבר מהתקופה הפיניקית.
משם נסענו לנוף ההררי של טוניס החקלאית לשלוחות הרי האטלס שמסתימים בתוניס את הערב בלינו בעיירת החוף טברקה בגבולה של אלג'יר.
בטברקה נמצאת מצודה פורטוגזית וממנה רואים צוקים בדמויות של מחטים המזדקרים מהים. משם הדרמנו לעין דירהם, לאיזור מעיינות ומחצבות שיש ומשם המשכנו לכיוון עמק הנהר מג'רדה, שהיה אתר רומי עם וילות שעוטרו בפסיפסים. חלקם של הבתים נבנה מתחת לאדמה בגלל החום השורר באיזור.
האמפיתיאטרון הרומי ומקדש אפולו מנציחים את תקופת השלטון הרומי באיזור. משם נסענו לעיירה לה-קף שבה בקרנו בבית הכנסת שנבנה ברובע המושפע מהמסורת הארכיטקטונית האנדלוסית. מהמצודה במקום נשקף נוף על איזוריה החקלאים של המדינה.
התחנה הבאה היתה השרידים של העיר הרומית דוגה ושם למדנו על רמת חייהם הגבוהה של הרומאים ששלטו בתוניס.
מדוגה נסענו לעיר המוסלמית שהיא כיום הבירה הדתית של תוניס לקירואן על מסגדה המרשים ואחרי שיטוט בסימטאות העיר וברובע היהודי המשכנו לעבר מונסטיר השוכנת על החוף וממנה אל הקולוסיאום השלישי בגודלו בעולם המוסלמי באל ג'ם..
משם התחלנו במסע ארוך אל המדבר תוך חצייה של הס'אהל, מישור החוף שנטוע באלפי עצי זית עתיקים ומניבים. בסופו של דבר הגענו לטוזר, לנווה המדבר הענק שבו נטועים גנים ומטעי תמרים.
נווה המדבר השוכן על גבול אלג'יריה ניזון ממאות מעיינות ובגבולה של אלג'יריה נמצאת ימת מלח גדולה. חצינו את המליחה " קוט אל חארסה" לכיוון רכס נגואב באיזור יש לא מעט נאות מדבר קסומות. חצינו גם את מליחת צ'וט אל ג'ריד הענקית והגענו לעיירה דוז שבה מתקיים שוק אוטנטי של המקומיים.
אחד הדברים המעניינים היה שכאשר הגענו לעיר הנופש סוסה לארוחה מיוחדת שכללה טלה בן יומו שבושל לילה שלם בתוך ג'ארה (כד חרס). בעיר סוסה הצמידו לכל אחד מאתנו שומר ראש ולא הבנו את סיבת הדבר שכן עד אז שוטטנו חופשי גם בשווקים העירוניים. התברר שהחשש לא נבע בגלל דאגה לשלומנו אלא בגלל ראש השב"כ התוניסאי שנלווה אלינו.
בטוזר שיכנו אותנו במלון מדהים שנחצב כולו במיסלע המדברי ורק דלתות זכוכית בכניסה אליו העידו על קיומו של המלון המפואר בתוך המיסלע.
ביקור מעניין אחר ערכנו באי ג'רבה שכיום הפך לאי נופש פופולארי, בו קיימת קהילה יהודית מאז ימי הבית הראשון, נותרו שם למעלה מאלף יהודים ובית הכנסת ייחודי ומעניין היה לפגוש בתפילת שישי בבית הכנסת של הקהילה, יהודים שהגנטיקה שלהם היא הכי קרובה לאבותינו הקדמונים.
הבדואי שמשך את הגמל במעלה הדיונה התלולה, חייך מתחת לשפמו למראה הרוכבים הטירונים המתנדדים על אוכפי הגמלים.
הדיונה הבתולית נראתה אינסופית בשעות החושך האחרונות לפני הזריחה. הרוכבים הישראלים טיפסו במעלה הדיונה לנקודת תצפית ממנה ניתן לחזות בזריחה המדהימה שהחלה לבצבץ מאחורי הדיונות של מדבר סהרה. בתום ההתמסרות לצילומי הזריחה המדהימים עזרו לנו הבדואים לגלוש במורד הדיונות על גבי השמיכות שהורדו מאוכפי הגמלים.
הצפייה בזריחה מעל דיונות הסהרה היתה אחד משיאיו של הטיול המאורגן בן 11 יום שערכנו קבוצת העיתונאים הישראלים ברחבי מרוקו.
סיור שתחילתו היתה בעיר קזבלנקה שבזכרוננו היתה קשורה בסרט האלמותי של המפרי בוגארט ואינגריד ברגמן.
אך במציאות התגלתה כעיר משעממת למדי למעט כמה אטרקציות כמו המסגד הענק והיפהפה שנבנה כמחווה למלך חסן השני.
המסגד המרשים נבנה בתרומותיהם של תושבי מרוקו למען מלכם הפופולארי.
הביקור בעיר רבאט פיצה לא במעט על האכזבה מקזבלנקה, מבני המאוזוליאום המרשימים המוקדשים למלך מוחמד החמישי .
משכנו המפואר של המלך הנוכחי והשדרות הרחבות המובילות לארמון ,מעניקות למבקר תחושה של עיר אירופאית מרהיבה, אגב הארמון הזה הוא רק אחד מ-27 הארמונות של המלך, לתשומת ליבו של ביבי נתניהו.
מרוקו משתרעת על שטח של 446,550 קמ"ר ומספר תושביה מעל ל-30 מיליון תושבים ,היא הארץ המערבית ביו ארצות המאגרב.
מרוקו מורכבת ממישור חוף פורה ומשרשרת הרי האטלס הנישאים ויש לה למרוקו חלק לא קטן ממדבר סהרה הענק. באיזור שבו האוכלוסיה היא לא ממוצא ערבי אלא ברברי. ב-1956 זכתה מרוקו לעצמאות מהחסות הצרפתית והפכה למלוכה תחת שלטונו של המלך חסן השני. בכניסה לארמון המלך ברבאט ניצבים שומרים רכובים, חמושים בחניתות ארוכות.
מהרחבה שלפני מגדל (טור) חסן , ניתן להשקיף על הגשר שמעל הנהר בורג-רג שמפריד בין העיר רבאט לעיר התאומה שלה-סלה, שבעברה שימשה כבסיס לשודדי ים . כדי להגיע לעיר סלה עצמה ניתן לעבור דרך השער המכונה "באב אל מריסה" (שער הנמל) והמוביל אל המלאח, לרובע היהודי שהיה שם בזמנו וממנו המשכנו אל השווקים שנמצאים במרכז העיר ולמסגד הגדול שניצב במקום.
אך בגלל איסור הכניסה על כופרים שכמונו ניתן היה לצפות במסגד הזה רק מבחוץ. אחת החוויות המבאסות הייתה לבקר במיתחם הבורסקים (מעבדי העורות) בעיר פס, לצפות במשפחות המעבירות מזה 500 שנה את היידע לדרוך יחפים בבורות ספיגה ענקיים על עורות נודפי ריח איום, במשך כל שעות היום על מנת לרכך את עורות בעלי החיים לפני שיהפכו בסופו של דבר לארנקים, נעליים ומעילי עור. תהליך מורכב ומסריח שבן המשפחה נולד לתוכו ומוטל עליו להמשיכו.
העיר פס שהוכרזה כאתר למורשת עולמית בידי אונסקו, הצליחה לשמר את המבנים העתיקים ולחיות גם כיום כעיר תוססת.
בעיר ישנם רבעים שבהם מתגוררים בעלי מלאכה שנחשבו שפסו מן העולם והחיים מתנהלים כמו בעבר הרחוק. התחלנו את הסיור בפס במצודה המשקיפה על העיר העתיקה . משם המשכנו לסיור במבואות הצרים של העיר, תוך שאנו עוברים בביתו של הרמב"ם , הוגה הדעות היהודי האגדי שחי בפס במאה ה-12 ובשלב מאוחר יותר שימש כרופאו של הסולטן המצרי. פקדנו מפעלים של אמנים מקומיים שעוסקים בצורפות ובעבודות קרמיקה ובקרנו את קברו של הצדיק רבי יהודה בן עטר ואת בית הקברות היהודי שמצבותיו המרגשות צבועות בלבן והצניעות בו רחוקה מאוד מגינוני הבאבות שטופחו בארץ.
מהעיר פס עברנו לעיר מקנס שטבולה בזכרונות של הקהילה היהודית במרוקו . העליה לישראל החלה כבר במאה ה-19.
העיר מקנס עצמה נוסדה על ידי שבט ברברי במאה העשירית לספירה. והסולטן מולאי איסמעיל שחי בתקופתו של לואי ה-14 רצה להפוך אותה למשקל נגד מוסלמי לערים הנוצריות האירופאיות של תקופתו.
את הסיור במקנס התחלנו בשער המרשים עם האריחים הצבעוניים "באב אל מנסור" שנבנה על ידי אותו סולטן. דרך השער מגיעים לדרך שמקיפה את ארמון המלך וממנה לרחבה גדולה המשקיפה על הארמון. אותו סולטן מולאי איסמעיל רצה לחזק את קשריו עם המלך הצרפתי וביקש ממנו שישלח אליו את אחת מבנותיו. זאת כמובן בנוסף לחמש מאות הנשים והפילגשים שכבר היו לו.
המלך הצרפתי לא רצה להעליב אותו ושלח לו פיצוי בצורת 4 שעוני מטולטלת מרשימים שכיום מקשטים את קברו של הסולטן ירום הודו.
כאשר יצאנו מערי מרוקו הגדולות אל נופי נאות המדבר ולעבר הרי האטלס הנישאים בדרך למדבר סהרה. הגענו לאיפראן, עיירת סקי מרשימה שאינה נופלת מאתרי נופש אירופאים. את פנינו קיבלו בתי אבן מרשימים, חבויים בין יערות ארזים ועצי אלון, ונוף מרהיב ועוצר נשימה. אתר הנופש הזה משמש את עשירי מרוקו ותיירים מזדמנים ובהמשך הדרך הנוף משתנה לחלוטין והופך למדברי,הדרך הזו נפרצה בזמנו על ידי חיילי לגיון הזרים הצרפתי שעבדו יומם ולילה כדי לסלול אותה.
המנהרה שנחצבה בסלעים ההרריים נקראת על שמם של אותם חיילים אלמונים בשם –"ניקבת הלגיונרים" .
אחרי יום נסיעה ארוך בדרך המפותלת הגענו לוואדי "הזיז" אל נווה מדבר גדול הנקרא "הטאפיללת" והתמקמנו במלון בעיר המחוז ארפוד בבוקר שלמחרת השכימו אותנו מוקדם למסע ג'יפים לעבר הדיונה החולית הגדולה שבמדבר סהרה בחלקו המשתייך למרוקו. חוויית הצפייה בזריחת השמש תוך כדי רכיבה על גמלים במעלה הדיונות היתה קסומה למעט גרגרי החול שנדבקו לכל איבר בגופנו בעת המסע הרכוב על הגמלים. רק זרמי מים שוצפים במלון הצליחו לקרצף את החול מגופנו.
מארפוד המשכנו לעיירה עתיקה מימי הביניים בשם "ריסאני" ששוכנת בשטח שהיה מכוסה בים בתקופות גיאולוגיות קדומות וניתן לאתר לא מעט עצמות דינוזאורים במאובנים שהתגלו בסביבה. מלבד המאובנים והשלווה המדברית .הרי שהביקור בקניון טודרה היה אחד הרגעים היותר מרגשים בטיול במרוקו. מדובר בקניון שקירותיו הזקופים מגינים על שמורת הטבע, הצמחייה והפירות הצומחים לאורך הנהר הזורם בתחתית הקניון שהולך ונהייה צר לקראת סופו של הקניון המרשים. הקניון שהונצח בשירו של שלמה בר מושך אליו אלפי נופשים מקומיים ההולכים בהנאה לאורך הקניון.
מהקניון המרשים המשכנו מערבה אל דרך "אלף הקסבות" שממוקמים בה לא מעט כפרים , בוסתנים וכמובן, קסבות.
את הלילה בילינו בעיירה וארזאזאט שם ביקרנו בקסבה עתיקה ושמורה הקרויה "איית בן-חדו". הבנייה והחומות של העיירה מורכבת מלבני בוץ, ונראה שהזמן עצר מלכת. המראה הייחודי והעתיק של המקום הפך אותה לאתר צילום מבוקש עבור לא מעט סרטים הוליוודים כמו "שמשון ודלילה",ו"גלדיאטור" ועוד. מפיקי הסרטים לא נאלצו להתאמץ במיוחד כדי לשמור על האותנטיות של הניצבים . שכן בגדיהם של תושבי המקום תואמים לגמרי לבגדים שנהגו ללבוש בתקופות קדומות- החל מימי התנ"ך וכלה בימי האימפריה הרומית.
משם המשכנו מערבה למעבר הנקרא בשם "טיזי-נ-טישקה" (מעבר הרועים) בדרך נופית מדהימה החוצה את הרי האטלס ומתפתלת כאשר תהומות עמוקים נשקפים משני עבריה. את הימים האחרונים הקדשנו לביקור בפנינה של מרוקו- בעיר מאראקש.
עיר מלאה באטרקציות במיוחד בכיכר המרכזית הענקית שלה. הנקראת "ג'מעה אל פנה" שהיא מהווה את ליבה הפועם של העיר בה מתכנסים מדי יום מאות רוכלים, מאלפי נחשים, מגידי עתידות, קוראים בקפה ומוכרי מים בלבושם הצבעוני ובמיכל המיים המצועצע שהם נושאים על גבם. בכיכר גם נמצאים לא מעט דוכני אוכל המציעים מטעמים מקומיים משובחים.
השיטוט בשווקיה הצפופים של מאראקש הוא חוויה בפני עצמה אך כדאי לא להחמיץ סיור באתרי הארכיטקטורה הספרדית-מורית היפהפיים, תולדת ההשפעה של תקופת הזוהר המוסלמית כמו שבאה לידי ביטוי גם בספרד בגרנדה ובסיביליה אך גם שכונותיה המודרניות של העיר משלבים כראוי את המיזוג בין ישן לחדש. עיר קסומה.
את הערב במאראקש בילינו במופע פנטזיה באתר מחוץ לעיר ששם באו לידי ביטוי שמחת החיים והעליצות של התרבות המרוקנית בדמות ריקודים, מוסיקה ושירי עם פופולארים וגולת הכותרת היה המופע המרהיב בו דוהרים פרשים ויורים יריות שמחה לאוויר שמלהיבות את הצופים.
את היום האחרון במרוקו הקדשנו לביקור בעיר הפורטוגזית איסאווירא שהוקמה כנמל על חופו של האוקיינוס האטלנטי וממנה יצאו להפלגות לרחבי העולם העתיק מגלי הארצות הפורטוגזים האמיצים. לעיר הסטוריה עתיקה החל מהתקופה הפיניקית ויש לה גם בתהיסטוריה יהודית רבת שנים אלא שהקהילה היהודית נמחקה ואיננה עוד.. היהודים עלו לישראל
עיקר האטרצקיה שלה כיום מלבד השיטוט בסימטאות הציוריות בסביבות הנמל הן מסעדות הדגים השוכנות בנמל בקירבה יתרה והמתחרות ביניהן במאכלי דגים ופירות ים.
אחת ההתנסיות שלי בתופעה של בזבוז כמויות אוכל כמו במלונות לאס וגאס או בספינות הקרוזים ברחבי העולם, היתה בעת ביקור במזרח אפריקה. ישראל השוחרת לאתרי…
ביקורי הראשון בדרום אפריקה היה בשלהי שנות השבעים. למען האמת תכננתי טיול יחד עם חברי דן עם שלם לדרום אמריקה אך הצעתה של בעלת הגלריה…
כאשר עומדים במחצבה באסואן מול אובליסק באורך 42 מטרים שמשקלו המעורך כ-1200 טונות ולמזלנו הוא ננטש במחצבה כי סדק הופיע בסלע במהלך החציבה . אתה…
בביקור שלנו באתיופיה תוך חילופי סטודנטים מהמחלקה לגיאוגרפיה של אוניברסיטת ת"א עם אוניברסיטת אדיס אבבה הגענו לעיר אקסום לפתע הופיע אתיופי וביקש לדבר עם ראש המשלחת.הוא…
הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל הותירה לי כמובן "טעם של עוד"… וחיפשתי דרכים ליזום נסיעות נוספות – שאז היו במרחק רב מהאפשרויות של הישראלי התפרן הממוצע,…
הביקורים התכופים שערכתי בדרום היבשת האפריקנית לרוב כאורח של משרד או לשכת התיירות שלהם. גרמו לי להתאהב בארץ הענקית הזו על נופיה המדהימים והמיגוון של בעלי…
קשרי הידידותיים עם נציגי משרד התיירות הדרום אפריקנית"סאטור" הביאו לכך שהוזמנתי ללא פחות משבעה ביקורים רשמיים ברחבי היבשת השחורה. נציגי "סאטור" שייצגו את משרד התיירות…