לעמוד כשאתה מוקף באנשי שבט פפואני, גברים ונשים חצי עירומים נושאי חניתות ביער גשם ליד העיר פורט מורסבי כשהם מריעים לי כאל מלאך משמיים כשנודע להם שנולדתי בירושלים, שכן המסיונר שהעביר אותם לדת הנוצרית סיפר להם שירושלים נמצאת בשמיים אי לכך אני בוודאי יצור שמיימי. או לשוט בקאנו עם דייגים סינים חגורי איזור מותניים שלראשם כובע…
אחד הרגעים המרטיטים שעברתי בחיי היה זה כאשר עמדתי על שפת העמק בבאבי יאר בו נרצחו במספר שעות כ-56000 יהודים. ויותר מאוחר בעיירה באומן, ליד האנדרטה לזכרם של למעלה מעשרים אלף יהודי המקום שנרצחו תוך מספר שעות. היה זה מזעזע לחשוב שפה נרצחו רבבות יהודים על נשיהם וטפם בעוד שבישראל בכל מלחמותיה מאז מלחמת העצמאות נהרגו כעשרים…
המסלול של הטיול האחרון שערכתי באוקיינוס ההודי במשך 17 ימים החל באי מאורציוס שעליו אמר בזמנו הסופר מארק טווין שהוא הדבר הקרוב ביותר לגן עדן.
נהננו מהמרכז החדש בנמל פורט לואיז ומהתרשמות מהאי היפה ומן האנדרטה שבמרכז העיר המוקדשת למלכה ויקטוריה , המוקדשת לתקופה שבה לא שקעה עדין השמש על האימפריה הבריטית.
התחנה הבאה היתה באיי סיישל , תחילה באי הגדול בקבוצת האיים, במאהה , שטנו לעבר הפארק הימי הלאומי שמורת סנט אן בסירה עם רצפת זכוכית שמאפשרת להתפעל ממראות העולם התת ימי.
שם ניתן להתמסר לצלילה בריף האלמוגים או לשחייה באמצעות שנורקל.
בקרנו באיים וחזרנו לעיר ויקטוריה לתצפית על הנוף מההר AMISERE בתצפית ראינו גם את העצים ששתלו ילדי העבדים במסיון בו למדו.
למחרת שטנו לאי השני בגודלו בסיישל לאי פרלה נלטיול ביערות הגשם וביער הקוקוס הייחודי לסיישל.
משם המשכנו בשייט לאי לה-דיג LA DIGUE . בקרנו במקום בו מכינים קוקוס בעזרת כוח שריריו של שור ואבן ריחיים.
מאוחר יותר טיילנו לעבר חוף סלעים שמזכיר את פסליו של הנרי מור . את יום המחרת הקדשנו לחוות תבלינים כמו וניל, קקאו ותבלינים אחרים,
את המשך היום בילינו בשוק המקומי של בירת סיישל -ויקטוריה.
את סוף הטיול הקדשנו למדגסקר תחילה עגנו באי נוסי ביי ששיך למדגסקר פנים האי מצטיין בצמחיה טרופית סבוכה ובמטעים רבים ,
מטעי קפה, קקאו, דקלי קוקוס, קני סוכר ווניל. . למחרת יצאנו לשייט בין האיים נוסי קומבה ונוסי טאנקילי .
האי הראשון מוכר כאי הלמורים ובו בקרנו ביער הלמורים שבו למדנו על סוגי הלמורים השונים .
התושבים המקומיים ניסו למכור לנו מעבודות היד שלהם . החל מגילופי עץ וכלה בבשמים.
לאחר הביקור באי הראשון נסענו לאי "האדמה הקטנה" שמובנו בשפה המקומית נוסי טאנקילי שעשיר בשוניות אלמוגים
וכאן קבלנו זמן להינות מצלילה או משייט עם שנורקלים בתום השחיה בקרנו בעיר הצבעונית של האי הל ויל.
למחרת עגנה הספינה בקצה הצפוני ביותר של מדגסקר בעיר דייגו סוארז שממוקמת במפרץ טבעי המוקף בהרים. .
מהנמל יצאנו לביקור באטרקציה ייחודית למדגסקר בצינגי האדום , RED TSINGY
מדובר בתצורות נוף ייחודיות מאבן גיר שפוסלו בתהליכים גיאולוגים מורכבים במיגוון צבעים נדיר של אדום, צהוב ולבן ,
יש מספר נקודות תצפית לצפיה באתר שהוכרז על ידי אונסקו למיוחד בעולם
בהמשך ההפלגה עגנה הספינה בעיר השניה בגודלה במדגסקר בעיר טאמאטאבה שבה נמצא הנמל הגדול ביותר באי ודרכו מתנקז הייצוא והיבוא של האי.
בשנת 1972 נהרסה העיר בידי סופת הוריקן נוראית ונבנתה מחדש כעיר נופש. בביקור בעיר פקדנו את מוזיאון השמורה הזיאולוגית איבולואינה .
היעד הבא היה האי הצרפתי ראוניון ובו בקרנו בעמק הנסתר סלאזי שבו יש ריכוז של מפלים מרשימים. למחרת בקרנו בבקעת הירח ובהר הגעש הפעיל שמכונה "פסגת הכבשן "
שהתפרץ לאחרונה בשנת 2011
אחרי הביקור במרכז הוולקאני בו קבלנו הסברים על הפעילות הגעשית של האי המשכנו לעיר סן דניז שנראית כאילו הועתקה מצרפת.
התחנה האחרונה בסיור המרתק במרחבי האוקיינוס ההודי היה בחזרה לאי מאורציוס . הפעם יצאנו לסיור מעמיק באי מהנמל של פורט לואיס .
התחלנו את הסיור במקום נוגע ללב , בבית הקברות של המעפילים היהודים שגורשו למאורציוס על ידי הבריטים בשנת 1940 .
כמה מאות יהודים מצאו את מנוחתם הסופית על אדמת האי בבית קברות מטופח.
לאחר מכן יצאנו לסיורים באטרקציות של הטבע כמו בקניון הנהר השחור ובמפלי שאמרל . משם המשכנו לאיזור של חולות צבעוניים
שבו האדמה נראית בשלל צבעים וגוונים. בעזרת חומר געשי שיצר תופעת טבע בלתי שיגרתית.
למחרת ערכנו את הסיור האחרון באי מאורציוס במוזיאון ה"פני הכחול" המוקדש לבולים שפרסמו את האי ברחבי העולם.
מהמוזיאון הבולאי עברנו לביקור בגנים הבוטניים של האי בכפר הנושא את השם PAMPLEMOUSSES
בו נמצאים צמחים טרופיים נדירים ובריכות של שושני מים ענקיים
דרום קוריאה היתה עבורי ארץ בלתי מפוענחת כדוגמא למדינה שלאחר מלחמה נוראית בשנות החמישים שהותירה אותה כמעט הרוסה לחלוטין
הצליחה לההפך למדינה טכנולוגית ומתועשת מהמתקדמות בעולם .
שמחתי להצטרף עם זוג חברים לטיול של מספר שבועות במרחבי דרום קוריאה ולנסות להבין את המהפך שעברו המקומיים בזכות חריצותם והמנהיגות שעמדה בראשם.
התחלת הסיור היתה בעיר סיאול הענקית שגורדי השחקים שלה והשדרות הרחבות תואמות את צרכי התחבורה של המאה ה-21 .
את הנחל שזרם במרכז העיר הפכו לטיילת המוליכה לארמון המלך ג'נגבוק גונג . בטיילת הזו ממוקמים שתי אנדרטאות של גיבורים קוריאנים
האחת מוקדשת לאדמירל שהביס את הצי היפני והאנדרטה השניה מוקדשת למלך הקוריאני סה ג'ונג שהמציא את הכתב הקוריאני הפשוט
שאיפשר השכלה למרבית הקוריאנים. . למרות שעם הכיבוש היפני ב-1910 נאלצה קוריאה לוותר על בית המלוכה שלה
הרי מדי יום נערך בארמון המלך שלא קיים טקס מרשים של חילופי המשמר אליו נוהרים המונים.
הארכיטקטורה הקוריאנית חדשנית ומספר מבנים בסיאול למשל מהווים אבני דרך בארכיטקטורה של העולם המערבי
כמו בנין עיריית סיאול שמכוסה במסך של צמחייה ירוקה
או המבנה העצום שנראה כחללית שתוכנן בידי אדריכלית ממוצא עיראקי.
העיר סיאול שימרה את הרובע העתיק של העיר על הסימטאות והמיבנים הקוריאנים של פעם.
לא הרחק מסיאול נמצאת נקודת הגבול שמקשרת את שתי הקוריאות . הדרום קוריאנים מקווים שיצליחו ליצור מערכת יחסים תקינה עם הצפון בינתיים זה לא נראה שהדבר מצליח
לאור אישיותו הבלתי צפויה של מנהיגה של צפון קוריאה. .
בעיר ג'ונג'ו ביקרנו במוזיאון נייר המופק מעץ התות ובמוזיאון המניפות וברובע העתיק של העיר.
בשמורת הר ג'ירי בקרנו בכפר ה"עגורים הכחולים" שנבנה על ידי גורו מקומי שמאמין בחזרה לחיי הטבע. .
ביקור מעניין נוסף היה בעיר השניה בגודלה בבוסאן שהפכה כמעט לעיר עתידנית , העיר שימרה את רובע הפליטים שנהרו לעיר בזמן המלחמה
והפכה אותו כיום למין גלריה עירונית מרשימה. מבוסאן המראנו לביקור באי ג'ג'ו שהוא ממקור געשי
סיירנו במערת לאבה מהארוכות בעולם. בסופה עומד מגדל עשוי מלאבה בגובה 7 מטרים.
באי זה ממוקם ההר הלסן שהוא הר געש כבוי שפסגתו מגיעה לגובה של 1950 מטרים.
בקרנו באי בפארק אבנים שבו כ-500 אבנים גדולות המסמלות אגדה קוריאנית מקומית.
לקינוח סיירנו באי ביער ארזים קסום אליו נוהרים תיירים ללכת לאיבוד בין עציו הזקופים.
המשך הסיור שלנו היה בקוריאה הסופר מודרנית וחווינו ביקור בקו הייצור של מכוניות יונדאי
היה זה מדהים לראות כיצד יוצאת כל 9 שניות מכונית מקו הייצור על מנת להשלח ללקוחות ברחבי העולם.
אין ספק שהטיול בדרום קוריאה , בערים ובשמורות הטבע שלה משאיר תחושה שעדיין לא מיצינו את כל החוויות שדרום קוריאה מציעה לתיירים המבקרים בה.
לסעוד על שולחן אחת השכונות בעיר סיאנה בשכונה שזכתה במירוץ הפאליו השנתי וערכה בסופה כירה גדולה לכל תושבי העיר זו היתה חוויה לא נשכחת
כמו גם הצפייה בתחרות קשתים בלבוש ימי הביניים שנערכה בעיירה גוביו או לחפש פטריות כמהין בצוותא עם כלב המתמחה בשליפת הפטריות היקרות מפז בגבעות טוסקנה.
היו אלו חוויות שנרכשו במסגרת טיול שערכה לי חברה בשם "סולו איטליה" שהתמחתה רק באתרים באיטליה.
לשוט באגם לואגנו או לבלות בארמון על גדות אגם קומו זו חוויה חד פעמית שלא לדבר על הנופים הנשקפים בנהיגה בדרך המובילה מנאפולי לאמלפי.
לראות את יצירות האמנות בגלרי אופיצ'י בפירנצה ואת היצירות החבויות בכנסיות ברומא ובארמון הותיקן את הקפלה הסיקסטינית של מיכאל אנג'לו ,
לעמוד כמו רומיאו בשעתו מתחת למרפסת של יוליה בוורונה ולטפס תוך פיק ברכיים לראשו של המגדל העקום בפיזה
או לבקר בעקבות שירה של דלידה I LOST MY LOVE IN PORTOFINO בפורטיפינו הקסומה
ובחמשת הכפרים "הצינקווה טרה" התלויים צפונה לגנואה שעד לפני תקופה היה ניתן לבקר בהם רק דרך הים.
אינספור מראות ואתרים נמצאים באיטליה היפהפיה. ארץ שבקרתי בה עשרות רבות של פעמים כמדריך קבוצות וכאדם פרטי שמאוהב עד כלות בארץ היפהפיה הזו .
אך קשה גם לשכוח שמלבד קבלת הפנים החמה של האיטלקים גם פרצו לרכב שכור שלי בגנואה ורוקנו את כל תכולתו . או כיצד כויסתי בויה ונטו בקטע המוביל מהמדרגות הספרדיות
כאשר הוצאתי כסף מבנקומט מקומי ולפתע הקיפו אותי 3 נערות צועניות , אחת תקעה לי את תינוקה בפנים והשניה דחפה לעברי פלקט בו הן מבקשות תרומה לתינוק
בעוד שבאותו זמן כייסה אותי השלישית. כל זה לא שלל את אהבתי לאיטליה ורק השנה מילאתי חוב לעצמי ובקרתי בעקב של המגף האיטלקי ,
בקלבריה שהיה האיזור היחיד באיטליה ששלא בקרתי עד אותה עת.
הנה הצעה למסלול בן שבועיים ברחבי איטליה, טיול שישאיר לכם טעם של עוד.
יוצאים מרומא לאחר שמבלים מספר ימים באתריה של העיר מהקולסיאום, פורום רומאנום וכמובן בותיקן על יצירות האמנות שהצטברו בתוכה במהלך הדורות .
מרומא יוצאים לכיוון גני טיבולי ומשם לאיזור גבעות טוסקנה ואומבריה. היעד הבא היא כמובן העיר פירנצה המדהימה על היצירות האמנות שבה שיכולות לאכלס מאות מוזיאונים .
לעיר מופלאה זו מומלץ להקדיש יומיים , שלושה ולא לשכוח לבלות זמן בגלרי אופיצ'י העמוסה באוצרות אמנות.
מפירנצה מומלץ לנסוע דרך בולוניה לוונציה , עיר התעלות , מי שמעוניין לגוון את טיולו אני ממליץ על ביקור במדינונת העצמאית סאן מרינו .
השוכנת על הרי האפנינים וניתן להגיע אליה ברכבל לא כדאי להתאמץ לחפש חניה בכניסה לעיר הנשקפת על נוף מדהים.
היעד הבא היא כמובן העיר וונציה . מוטב למצוא מלון בוונציה מסטרה , להחנות את הרכב ליומיים שלושה ולסייר בעיר באמצעות סירות האוטובוסים המקומיות
שעולות פרוטות וניתן להגיע איתן לכל אטרקציה. אך גם סיור ברגל מומלץ לא פחות .
עד מועד הקורונה הצפיפות של התיירים בעיר היתה כמעט בלתי נסבלת ושקלו להטיל מיסים על התיירים. היום ישמחו לקראתכם.
אחרי וונציה מומלץ לבקר בהרי הדולומיטים להנות מנופים נשגבים ולנשום לרווחה. מאוויר ההרים
הכיוון הבא המועדף הוא איזור האגמים של צפון איטליה כל אגם ויופיו המיוחד מאגם גארדה ללאגו די טאנו LAGO DI TENNO שצבע מימיו טורקיז .
שם מומלץ לקחת כבל למונטה באלדו. את הלילה מומלץ לכם לבלות בעיר העתיקה סרמיונה שנכנסים אליה דרך שער בחומה ולסעוד את לבכם באחת המסעדות על שפת האגם.
היעד הבא היא העיר מילאנו היפה על האטרקציות שלה כמו הגלריה ויטוריו עמנואל , קתדרלת הדואומו המפוארת והציור האלמותי של ליאונרדו דה ווינצ'י "הסעודה האחרונה."
ממילאנו כדאי לפנות דרומה לעבר גנואה ולאורך החוף לבקר ב"צ'ינקווה טרה", חמשת הכפרים התלויים על צוקי החוף שניתן כיום להגיע אליהם באמצעות רכבת מקומית. .
מגנואה נוסעים דרומה לפיזה לכיוון החוף הטוסקני ואם יש לכם עדיין זמן הרי מומלץ להפליג עם הרכב לאי הטוסקני אלבה
בו היה עצור נפוליאון בזמנו. אני במקומו לא הייתי נמלט מהאי הקסום. מאוחר יותר חוזרים לרומא כדי להחזיר את הרכב ולטוס למולדת.
לטיולים נוספים באיטליה תשמרו את הביקור באי קפרי ואת הטיול בדרך לאמלפי ולפוזיטאנו . אז ניתן לחצות את ההרים ולנסוע לכיוון קלבריה לעבר היעדים בעקב המגף האיטלקי. המסלול שציינו מציין רק אחוז קטן מנפלאות הנופים הערים והעיירות האיטלקיים . גם האיים סרדיניה וסיציליה מחייבים טיול מעמיק ונפרד של שבוע לפחות בכל אחד מהם . כך שתמיד תשאר לכם סיבה לביקור נוסף במגף האיטלקי
לאחר הביקור הממצה הראשון שערכתי בויאטנאם עם חברים במסגרת מסע סביב העולם , שהינו כמעט חודש ברחבי המדינה שאז עדין ליקקה את פצעי המלחמה .
שנים מאוחר יותר בקרתי מספר פעמים בארץ המעניינת הזו ואחד הביקורים היה תוך כדי הפלגה לאורך חופה ועריה של ויאטנאם השוכנות בחופי ים סין הדרומי. .
טיול בויאטנאם יכול בקלות להמשך כחודש אך גם בשבוע טיול אפשר להתמכר לכמה מהמראות שהארץ היפהפיה הזו מציעה למבקר.
העיר האנוי קסומה ומעניינת על השווקים ונהרות אופנועי הטוזטוזים שנעים כל היום ברחובותיה.
מהאנוי ניתן לצאת למרחק של כ-160 ק"מ לשדות האורז של מאי צ'או . שם למרגלות ההרים רואים את העבודה הסיזיפית של האכרים בשדות האורז שלהם.
כדי להגיע לשם חוצים את מעבר ההרים טאנג קה ומגיעים לעמק של שדות האורז.
משם ניתן להמשיך לשמורת הטבע ואן לונג ושבעזרת סירת במבוק ניתן לסייר בנהרות ובביצות כאשר משני הצדדים מזדקרים צוקי אבן גיר משוננים.
ונכנסים תוך כדי שייט למערת נטיפים.מרשימה
אך שיא הביקור ללא ספק באיזור הוא מפרץ הא לונג ביי המרהיב שנחשב לאחד מפלאי העולם ,
ספינות סיור יוצאות לשוט בין מאות האיים הקטנים מכוסי הצמחיה הטרופית, יורדים לביקור באחד האיים במערת נטיפים ענקית
ובאי אחר נהנים מארוחת צהרים ממיטב הדגה המקומית, חוויה של ממש.
אתרים רבים נוספים ראויים לביקור בויאטנאם באיזורים השונים . הביקור למשל בהואה, בירתה ההיסטורית של המדינה בה נמצאים פגודות וקברי קיסרים.
העיר שוכנת על גדותיו של נהר הבשמים Song Huong בין האטרקציות של העיר הפגודה Thien Mu Pagoda ,
שרידי העיר העתיקה , העיר האסורה, קברו של הקיסר Tu Duc .ואטרציות נוספות
באזור דאלאת במרכז ויאטנאם יש לא מעט שמורות טבע ומפלים. מומלץ לבקר גם בעיירה סאפה בהרי צפון ויאטנאם על טרסות האורז שלה
והביקור בשבטי ההרים על בגדיהם הייחודים והמראה המונגולי של התושבים.
כיום מובילה אוטוסטרדה מהאנוי לסאפה אך בהחלט ניתן לנסוע ברכבת בטיול שנמשך כחמש שעות..
גם את הביקור בדלתה של המקונג ובעיר סייגון שנקראת כיום הו צי מין סיטי אסור להחמיץ .
בסייגון עצמה בעיר התוססת . יש לא מעט אטרקציות החל מארמון האיחוד שנועד לשמש את נשיא דרום ויאטנאם וכיבושו סימל את תום המלחמה.
מוזיאון מעניין הוא מוזיאון שרידי המלחמה, שבו חדר אחד מוקדש לאמהות ויאטנמיות שאיבדו יותר מחמשה מילדיהם במלחמת ויאטנאם.
אחת האטרקציות המומלצות מחוץ לעיר היא הביקור במנהרות קו צ'י שהם למעשה עיר שלמה שנחפרה מתחת לאדמה
ובה היו בתי חולים וחדרי אוכל תת קרקעיים ששירתו את לוחמי הויאט קונג אלו שהו בימים בתוככי המנהרות ובלילות יצאו למתקפות על הצבא האמריקני.
האמריקאים יצאו מדעתם ושלחו מפציצי ב-52 להטיל פצצות כדי להרוס את העיר התת קרקעית.
הביקור במנהרות שחלקו בזחילה לא מומלץ למי שרגיש לזחילה במקומות צפופים וחשוכים.
על חוף הים מומלץ בעונה הקיץ לבקר בעיר הנופש נה טראנג , שם ניתן לבקר בעתיקות ששרדו של תרבות צ'אמפה ששלטה באיזור. מפרץ יפהפה בפני עצמו.
אחרי הביקור המשפחתי הראשון באירלנד הגעתי לשם בפעמים רבות נוספות. . בעיר דבלין עצמה לא חסרים אטרקציות באחד מהביקורים יצאנו לטיול מסביב לאי הירוק נסענו לעבר גני פוורסקורט למרגלות רכס וויקלו שם יש מפל מרשים ולא רחוק נמצאת טירה בשם Russborough , טירה מרשימה. משם נסעתי לאגם גלנדלוך שבו מנזר עתיק מעניין .
משם המשכנו לסלע קאשל , גבעה אפופת אגדות המשקיפה על מישורי טיפררי וממנה למידלטון לביקור במיזקקת וויסקי . ומשם לאי קוב שבו קתדרלה מרשימה ומרכז תרבותי ,
בו ניתן ללמוד על סיפור הרעב הגדול באירלנד ועל ההגירה הגדולה לאמריקה. .
המשכנו לעיר קורק ונסענו מערבה לטירת בלארני שנבנתה ב-1446 שם ממוקמת אבן פלאית שהובאה לפי המסורת בידי הצלבנים מירושלים.
האגה אומרת שמי שיתלה על רגליו מחוץ לחומה וינשק את האבן משאלותיו יתמלאו.
הגעתי עם חברים למקום והתאכסנו בחדר שכור ליד המצודה. בעלת הבית התעניינה, מה הביא 3 ישראלים לבלארני אמרנו לה שבאנו להחזיר את האבן לירושלים .
היא כמעט הפילה את קומקום התה שהחזיקה בידה. כאשר טפסנו על המצודה כדי לנשק את האבן
היינו מאוד מוטרדים אם שני הבריונים שמחזיקים את רגליכם כאשר נתלים אל מחוץ לחומה לא שתו יותר מדי בפאב בערב הקודם..
מבלארני המשכנו לעבר העיר העתיקה קינסל ומשם לעיירה החמודה קילראני שנמצאת ליד פארק לאומי. העיירה מוקפת בהרים כולל הפסגה הגבוהה ביותר באירלנד.
בפארק הלאומי יש 3 אגמים ובדרך אליו יש נקודת תצפית "לידייס וויו" שממנה השקיפה בזמנו המלכה ויקטוריה על שלושת האגמים.
האטרקציה הבאה ממתינה בטבעת קרי שהוא למעשה טיול סביב חצי האי שאורכו יותר מ-200 ק"מ.
מטבעת קרי יוצאים לעבר חצי האי דינגל שהוא הבליטה המערבית ביותר של אירלנד , נוף הררי מבותר מצוקים ואתרים עתיקים .
מי שמחפש אתרים נוספים הראוים לביקור הרי בחצי האי BEARA מדרום לדינגל חוצים את נהר השאנון ומגיעים לאזור ה-BURREN שם ההר נראה כמו ספוג ענק והסלעים בשטח נחרצו עם אבנים ענקיות.. ממשיכים משם לעיר גלווי שהיא הגדולה במערב ולכיוון חצי האי קונמארה שבו פארק לאומי עם הרים מחודדים. .
משם מומלץ להגיע כמונו לעיר ווסטפורט שבנויה לאורך פיתולי נהר וממנה להגיע לדבלין .
מדבלין לנסוע צפונה לעבר העיר דרוגאדה שבה נערך הקרב שבו אוליוור קרומבל כבש את אירלנד וממנה להמשיך לעיר בלפסט.
אחרי הביקור בעיר החצויה בלפסט מעוררים הרהורים נוגים על ערים מעורבות אחרות כמו אצלנו ירושלים .
מבלפסט תסעו לעבר הגשר החבלים התלוי הנקרא בשם קריק א-ריד שמחבר את צוקי הים עם האיים הסמוכים לו.
משם כדאי להמשיך אל דרך הענקים Giant causeway שבה נמצאים אלפי עמודים וולקאניים משושים ומתומנים שמזדקרים מחוף הים לחוף.
כתוצאה מהמפגש של לבה רותחת עם מי הים הקרירים. זה נראה כמו כוורת דבורים.. משם להמשיך לטירת דאנלוס המרשימה מהמאה ה-17 .
המשך הטיול בצפון אירלנד יהיה לעבר העיר דרי לונדונרי שהיא בנויה משני גדותיו של נהר ומוקפת חומת אבן להגנה על הפרוטסטנטים מידי הקתולים.
מי שאוהב לדווש באופנים יכול להמשיך לעבר איזור האגמים של אניסקילן שם יש שפע של מסלולי אופניים.. חוץ מטיול מקיף זה במרחבי אירלנד העצמאית והצפונית .
הפלגנו בהזדמנות אחרת ביאכטה במורד נהר שאנון . היינו מספר זוגות ובמהלך ההפלגה העצמית הגענו לאגם רחב ידיים ,
אחת הנשים הכינה סיר מרק חם ולפתע התקדרו השמיים והסירה החלה להתנודד כמו כפיס עץ במים סוערים ובקושי החזיקה העלמה את הסיר.
בדי עמל הצלחנו לחמוק לאיזה נמל דיג ולידנו עגנה יאכטה נוספת שבעליה שאל אותנו כיצד יצאנו לשייט בסערה שכזו.
התברר שיום קודם לכן הזהירו ברדיו המקומי על הסערה שעומדת לפקוד את האזור אלא שאנו לא הקשבנו לחדשות המקומיות.
בעל היאכטה הסמוכה הצהיר שהיה לנו מזל להמלט מהסופה אבל בכל מקרה הוא היה מטפל בנו כי הוא הקברן המקומי.
בפעמים הרבות הנוספות שבקרנו באירלנד היה זה בעקבות הגירתו של בני הצעיר רן מישראל לעיר דרוגאדה הסמוכה לדבלין עם שני נכדי.
זאת בעקבות הדרכון האירי שקבלתי כבן ליליד אירלנד . מעשה שהיה כך היה נסיתי לאתר איזה מסמך כתוב שמוכיח שאבי אכן נולד באירלנד
בארכיב הממשלתי בדבלין וגם בקורק לא מצאתי שום איזכור, כל בני משפחתו הופיעו ברשומות ורק הוא נעדר.
כאשר שהיתי כ-4 שנים בניו יורק סיפר לי חבר מקומי שבארכיון בדאון-טאון נמצאים רישומים של כל מי שהיגר לארצות הברית החל מהמאה ה-17.
בת דודתי באטלנטה כתבה בזמנו ספר על תולדות המשפחה וסיפרה על בואם לאמריקה וציינה את שם הספינה ותאריך הגעתה מאירלנד לניו יורק.
.ביליתי כמעט שבוע בהתבוננות במיקרו פילמים של י 27 אוניות שהגיעו באותו הזמן לניו יורק.
אחד הפקידים שהחיפוש שלי מצא חן בעיניו אמר לי שכנראה נפל טעות בתאריך אותו חיפשתי ,
זה לדעתו תאריך היציאה של הספינה מנמל קורק ורק שבועיים לאחר מכן היא הגיעה לניו יורק. . הוא הביא לי ערימת מיקרו פילמים חדשה ובה רישום של כל נוסעי הלואיזטניה , כ-1200 נוסעים ומהגרים
בדף האחרון מצאתי את כל משפחתו של אבי וליד כל אחד נכתב שנולד בקורק , אירלנד. קבלתי מסמך רשמי אמריקאי שמאשר את הדבר
ועם חזירתי לישראל הלכתי בלווי אחי לשגרירות האירית וספרתי לפקידת הקבלה את השתלשלות קבלת המסמך ,
לפתע יצא גבר מאחד החדרים ואמר שהוא שמע את סיפורי ומאחר שהוא השגריר הרי שאני ואחי הם אזרחים אירים לכל דבר.
בעקבותינו צמחו עוד כעשרים אזרחים אירים , צאצאי משפחתי.
והדרכונים הללו הכניסו לצערי לבני ולאשתו את הרעיון לעבור ולהתגורר באירלנד . דבר שמאז חייבני להוסף ביקורים באירלנד לפגישה עם נכדי.
אגב, התברר שהאירים היו מבצעים מיפקד אחת לעשור ועוברים מבית לבית ורושמים את הילדים. מיפקד אחד היה ב-1901 כאשר אבי עדיין לא נולד והשני היה ב-1911
כאשר אבי כבר היה בניו יורק. לכן הוא חמק מהרישום באירלנד.
הפעם האחרונה שבקרתי באירלנד לפני כשלוש שנים כאשר הפלגתי עם זוג חברים מסביב לאיי בריטניה ואירלנד. כשהגענו לקורק שכרתי רכב ונסעתי לבקר את נכדי
ולאחר יומיים חזרתי לספינה בה הפלגנו בדבלין
הביקור הראשון שערכתי ברחבי אנגליה היה בצוותא עם שני חברים בהיותי סטודנט. היתה אז ברשותנו מכונית דופין עתיקה עם מספר צרפתי שקבלתי מחבר ירושלמי שעבר תאונה עם הרכב והותיר אותה במוסך בעיר מרסיי . בעיסקה בינינו סוכם שאנו נממן את שיפוץ ותיקון הרכב כדי שנוכל להשתמש בו בטיולנו, שהחל בצרפת והמשיך בלווי המכונית המצוקמקת במעבורת לאנגליה.
בילינו מספר ימים בלונדון והחלטנו להמשיך לעבר סקוטלנד. נסענו עד לעיר יורק בצפון אנגליה וחפשנו מקום לינה, אך התברר לנו שבאיזור נערכים מירוצי סוסים שנתיים ולא ניתן להשיג אכסניה כל שהיא.
הצעתי לשני חברי להמשיך לנסוע צפונה לכיוון סקוטלנד ולמצוא לינה באחת העיירות בדרך. .
הגשם לא פסק ובחצות החלטנו לנמנם במכונית הקטנה ולהמשיך בנסיעה בבוקר. . התעוררתי מוקדם מאוד ,
שני חברי עדין ישנו והחלטתי לא להעירם עד שנגיע ליעד כל שהוא. לפתע מצאתי את עצמי מדרדר במורד כביש שהסתיים בגשר עץ ,
נסיתי להאיט לקראת הגשר אך הבלמים לא פעלו, הייתי משוכנע שאני הופך להיות קונגלומרט בנהר סקוטי נידח, לא היה טעם להעיר את החברים שנמו את שנתם.
אך אלוהים אינה לי כמעצור, מכונית עם נהג סקוטי שיצא מוקדם לעבודתו והפך שלא ברצונו להיות המעצור שלנו.
התנגשנו חזיתית ואני התעוררתי על כיסא גלגלים בבית חולים סקוטי כאשר אחות סקוטית נחמדה מובילה אותי.
נסיתי לקום אך היא מנעה ממני עד שלא אעבור צילומי הרנטגן . התברר לשמחתי , שלא שברתי עצמות וגם חברי שרדו את ההתנגשות בשריטות קלות,
כנראה בגלל המהירות הנמוכה בה נסענו. . יצאנו לעבר המוסך אליו נלקחה המכונית כדי לקחת את חפצינו.
בעל המוסך לא האמין למראה עיניו הוא אמר לנו שהיה בטוח שנוסעי המכונית המרוסקת נהרגו כולם והופתע לראות אותנו בריאים ושלמים.
המשך הטיול היה כבר ברכבות עם מזוודות חסרות גלגלים כפי שהיו אז, תענוג קטן למדי.
טיול אחר ברחבי אנגליה ערכתי שנים רבות לאחר מכן עם שני ידידים אחרים. הפעם היה מדובר ברכב שכור והצלחנו להגיע לצפון סקוטלנד ולטעום בעיירה בשםמ פלוקטון את המאכל הסקוטי המגעיל ה"הגיס" . הטיול ברמות סקוטלנד בהיילנדס היה מרשים למראה הטירות שממוקמות באתרים בלתי אפשריים כמעט.
שלא לדבר על ערי סקוטלנד המרשימות, ביחוד אדינבורו ., בדרך בקרנו גם באגם שבו שוכנת אולי המפלצת מלוך נס .חזרנו ללונדון דרך העיר יורק בה הושמדו במצודה השוכנת על גבעה ירוקה
יהודי העיר כשלב מכין לקראת מסע הצלב שעמד להערך.
מלבד שני טיולים אלו יצא לי כמדריך לבקר באתרים רבים ברחבי הממלכה הבריטית ובמיוחד באטרקציות בלונדון.
הטיול האחרון הארוך שערכתי באיזור דרום מערב אנגליה , בקורנוול .
היה זה לאחר הפלגה ארוכה בים הבלטי לארצות סקנדינביה ולסנט. פטרסבורג . סיימנו את אותה הפלגה בעיר דובר ועם זוגתי צביה יצאנו ברכב שכור אל הפינה הדרום מערבית של אנגליה,
טיול שנמשך שבועיים והחל באתר המסתורי סטונהג' והמשיך לאורך עיירות החוף הבריטיות הקסומות של ברייטון ובורנמות,
בקרנו במקום מקסים בשם "דרדל דור" שהיא מעין דלת ענקית שנוצרה בצוק הסלעי בחוף.
המשכנו לעיירה שבה נהגו להתגורר בזמנו שודדי ים ומבריחים בשם פולפרו ,וממנה המשכנו לקצה הדרום מערבי של האי האנגלי המכונה בשם "לנד'ס אנד"
חזרנו לצפון מזרח דרך המבצר הנטוש על שפת הים ה"טינטאגל" שם לפי האגדה חיו בו אבירי המלך ארתור .
בסיור המעניין שעברנו במחוז קורנוול , התברר שבאותו אזור יצרו לא מעט סופרים בריטיים מפורסמים החל מרדיארד קיפלינג שבקרנו בגינת ביתו
שם הוא נהג להתאבל על בנו היחיד שנהרג בחזית הסום בצרפת במלחמת העולם הראשונה.
גם אגאתה כריסטי כתבה את מרבית ספריה באיזור ברייטון בו נהגה לנפוש
גם ארתור קונאן דויל כתב תוך תיאור הביצות באיזור את ספרו "כלבם של בני בסקרוויל". עוד סופרים רבים הפכו את איזור קורנוול לאתר יצירתם .
בקיצור, טיול מרנין ברחבי אנגליה של פעם. ללונדון הגענו פעמים רבות נוספות
ומנמל דובר הפלגנו בהזדמנות אחרת לטיול מסביב לאיים הבריטים ולביקור באתרים כמו האי גרנסי שהיה האי הבריטי היחיד שנכבש בידי הנאצים במלחמת העולם השניה.
באותה הפלגה פקדנו ערים כמו ליברפול, אדנבורו, גלאזגו וערים נוספות כולל ביקור באיי שאטלנד ובעיר בלאפסט בצפון אירלנד השייכת לכתר הבריטי
שם נוכחנו כמה שברירי הוא הסכם השלום בין האירים הפרוטוסטנטים והאירים הקתולים .
מעניין שהאירים הקתולים תומכים בפלשתינאים ועל קירות ענק בשכונתם מונצחים חיילי צה"ל כשהם רודפים אחרי ילדים פלשתינאים.
בעוד שהאירים הפרוטסטנטים תומכים בצה"ל ומנציחים על קירות חיילים וחיילות ישראלים עם כתובות בעברית
הכל תודות לקולונל פטרסון, קצין בריטי ממוצא אירי שפיקד על גדוד נהגי הפרדות בחזית גליפולי במלחמת העולם הראשונה
הוא נחשב לגיבור לאומי שהעריץ את יכולתו של החייל היהודי.
אחרי הביקור הראשון בדרום אפריקה היה לי הכבוד להיות אורח ככתב תיירות של "סאטור", משרד התיירות הדרום אפריקני במשך שמונה פעמים, מרבית הביקורים היו עדיין בתקופת ה"אפרטהייד" .
הוזמנתי גם להכין סרט תיירות מטעם הממשלה המקומית כאשר הבמאי היה איתן אורן , הסרט הארוך הוקדש ל-3 חלקים והוקרן מספר פעמים בערוץ הטבע של הטלוויזיה הישראלית.
חלקו האחד של הסרט הוקדש לנוף המדהים של דרום אפריקה. חלקו השני הציג את עולם החי של המדינה על אינסוף בעלי החיים שחיים בה
הסרט השלישי כיסה את המיגוון השבטי ואת מורכבות האוכלוסיה החל מהשבטים השחורים כמו הזולו והקוזה, הצבעוניים (בני התערובת ) וכלה באפריקנרים ,צאצאי ההולנדים והבריטים הלבנים
ובאסייתים רובם יוצאי הודו שחיים בדרום אפריקה. בין החוויות שהנצחנו באותו סרט היה מסע ברכבת תיירותי מהבירה פרטוריה לפארק הטבע העצום קרוגר .
זו רכבת בשם "רובו-רייל" שברמתה משתווה ל"אוריינט אקספרס" .כל נוסע מקבל כמעט קרון שלם עם דיילת צמודה ,
האוכל במסעדת הרכבת ברמת גורמה ובקרון הבר של הרכבת שקירותיו עשויות מזכוכית שקופה וניתן לצפות בחיות הבר בפארק קרוגר תוך כדי לגימת קוקטייל.
הפעם האחרונה שהוזמנתי כאורח ממשלתי לדרום אפריקה היתה שנתיים לאחר ביטול האפרטהייד . הוזמנתי לארוחת צהרים עם בכירי משרד התיירות,
כולם נותרו לבנים למעט המנהל המשרד שהיה שחור. בתום הארוחה הוא לקח אותי לצד ואמר שודאי אני מתפלא שכל הפקידים נותרו לבנים,
בביקור הבא אני מבטיח לך שכל העובדים יהיו שחורים ויוותר רק לבן אחד.
הפעם האחרונה שבקרתי בדרום אפריקה עם בת זוגי, צביה.היתה ב-2014, הפעם לקחנו הפלגה בת 17 יום שיצאה מגנואה באיטליה והקיפה את יבשת אפריקה מצדה המערבי
כולל עצירות לסיורים במרוקו, בקזבלנקה ובאגאדיר. מאוחר יותר עגנה הספינה בדקר, סנגל ובנמיביה
סוף מסלול ההפלגה היה בעיר קייפטאון היפהפייה שם שכרנו רכב והתחלתי במסע לאורכה ולרוחבה של דרום אפריקה
במסלול עליו כתבתי בתחילת הכתבה . שמחתי לפגוש את ידידי הותיקים ממשפחת קפלן ביוהנסבורג שעל שטח הוילה הענקית של ההורים בנו לא פחות מ-9 וילות נפרדות
המוקפות גדרות וחומה עם שומרים מזוינים .
המשכנו לאורך נתיב הגנים הקסום וסיימנו בביקור במפלי ויקטוריה המדהימים. שם בקרנו באנדרטה של החוקר לווינגסטון שגילה בזמנו את המפלים.
העיתונאי האנגלי סטנלי נשלח אז לחפשו ואחרי כשנה הצליח לאתרו בנבכי הג'ונגל האפריקני
הוא אחראי לאימרה המפורסמת ".אני משער שאתה מיסטר לווינגסטון "… זאת אמר לחוקר לווינגסטון כאשר פגשו לראשונה אחרי חיפושים של שנתיים .
כאשר באירופה היו בטוחים שד"ר לווינגסטון כבר נעלם לעד.. הם היו אגב, שני הלבנים היחידים במרחבי אותו ג'ונגל אפריקני.
בטקס חגיגי בבניין העיריה במיטליני בירת האי לסבוס הוענקה לי מדליית זהב על תרומתי לתיירות ליוון . היה זה לאחר ביקור כעתונאי תיירות באי הזה שהוצע כאתר תיירותי לתיירים ישראלים . האי לסבוס הוא השלישי בגודלו בין איי יוון אך בגלל סמיכותו לטורקיה היססו השלטונות היוונים להשקיע בתשתיות שלו.
יו"ר איגוד המלונאים של האי קונן באוזני בעת ביקורי באי שהאיזור התיירותי של האי הוא בצפון לסבוס
אך הנמל ושדה התעופה של האי ממוקמים בדרום האי ויש צורך לשנע את כל התיירים במשך שעתיים וחצי עד למלונות הממוקמים בצפון האי .
בתום הביקור בלסבוס המראתי לביקור בלונדון ונפגשתי עם ידיד בשם מוטי תג'ר שהיה בעל חברת להקמת תשתיות גדולה,
היה זה כשנתיים לפני האולימפיאדה שנערכה באתונה. כשנודע לידידי שזה עתה הגעתי מיוון הוא צהל שכן הבנק העולמי הציע סכומי כסף אדירים להקמת תשתיות ביוון.
והתעניין במידה ויש לי קשרים ביוון, שאלתי אותו אם הוא מעוניין להקים נמל או שדה תעופה באי לסבוס .
מיד צלצלנו לאותו יווני בלסבוס ולמחרת היינו כבר באי ובסיור שערכנו התברר שניתן להעמיק נמל דייגים בצפון האי ולשדרג שדה תעופה צבאי בצפון האי
ולהפכו לשדה שיוכל לקלוט טיסות צ'ארטר. השמחה היתה רבה ושר התיירות הגיע לאי
ולכבוד חתימת ההסכם ערכו אירוע בעיריית מיטליני ושם הוענקה לי מדליה מזהב ומפות עתיקות של האי להנצחת תרומתי לשיפור תשתית התיירות המקומית.
למרות החגיגות שנערכו, לצערי ,,הפרוייקטים לא בוצעו שכן הבירוקרטיה ביוון גרועה יותר מאצלנו. רק המדליה והמפות נותרו ברשותי.
בתקופה המדוברת הייתי כמעט כל סופשבוע באי יווני אחר , שכן ארקיע וישראייר ביקשו מעתונאי תיירות לכתוב על האיים שהוצעו כיעדי תיירות לתיירים ישראלים ..
שנים לפני כן בקרתי ביוון לאחר שהוזמנתי להיות שופט בתחרות יופי בשם ה"ליידי של הבלקנים" במלון פאר בשם פורטו קאראס שהוקם באיזור חלקידיקי בצפון יוון
באיזור חלקידיקי שבו 3 אצבעות יבשתיות נכנסות לעומק הים האיגאי .
הוזמנתי עקב היותי (ברוב עוונותי) כעורך הגרפי של שבועון לאשה ,חבר בוועדה שמיינה מדי שנה מועמדות לתחרות "מלכת היופי" ..
המלון בו שהיתי היה ברמה של 6 כוכבים והוקם בידי איל ספנות יווני בשם קאראס. שהזדמן לאיזור והתפעל מהנוף והתעניין באפשרות לבנות שם בית.
התברר לו שניתן לרכוש רק 300 קמ"ר מהכנסיה היוונית האורתודוכוסית והשטח כולל גם עיירה בשם ניאו מרמריס .
אותו איל ספנות רכש את השטח והקים כפר אמנים שבו כל אמן יכול להתגורר שנה בחינם בהתניה שיותיר למוזיאון המקומי יצירה שלו .
אלא שכמעט לא היו מבקרים במוזיאון. אז החליט אותו קאראס להקים כפר נופש שתוכנן בידי משרד ארכטיקטים בניו יורק.
המלון הוקם וניתן היה להגיע עם יאכטות לדוכן הקבלה. השמועה על אתר הנופש המופלא עבר מפה לאוזן ומשך תיירים בעלי יכולת מצפון אירופה.
כאשר הגעתי למקום שאלה אותי אשת יחסי הציבור של המלון אם אני מעוניין להכיר את קאראס עצמו.
היא הצביעה על זקן יחף שעמד על החוף והתבונן בתחרות מפרשיות שנערכה במקום . אותו קאראס שמח לקראתי והזמין אותי לאכול ארוחת בוקר על סיפון היאכטה הענקית שלו
שעגנה בסמוך. הוא סיפר לי שהינו כבר דור שלישי לאילי ספנות והוא ממש לא מבין כיצד הישראלים אינם מצליחים לפתור את בעיותיהם עם הפלשתינאים .
שכן היהודים איתם ניהל עסקים ידעו לפתור בעיות בתחכום יתר ומה קרה לנו בישראל שאיבדנו את היכולת הזו.
שאלתי אותו מה גורם למליארדר כמוהו לפתוח עינים בבוקר ,שכן כל קריצה שלו גורמת למשרתים לעבור לדום. תשובתו היתה שאין לו יותר תשוקות אישיות .
הוא הראה לי את החוף בו שכשכו מאות נופשים מאושרים ואמר שהכפר נופש הזה בו השקיע כ-90 מיליון דולר לעולם לא יחזיר את ההשקעה
אך הוא חש סיפוק מזה שבעזרתו הוא גורם אושר לתיירים.
באתר הקסום הזה היתה קבוצת קברניטים מאל על וביניהם אורי יופה בעלה של יונה עטרי שהודיע לי חגיגית שאם אעיז לכתוב מלה על המקום הם יעשו לי "שמיכה"
שכן לקח להם זמן רב לאתר מקום מופלא שכזה .ורק זה חסר שיתחילו לפלוש אליו ישראלים.
אגב, שנים לאחר מכן הגעתי עם קבוצת עיתונאים לביקור חוזר בחלקידיקי, התברר שאותו איל ספנות מת זה מכבר ויש סכסוך ירושה בין צאצאיו
הם רצו להפוך את האתר לקאזינו ונתנו ביודעין למקום המופלא להדרדר למלון מוזנח. לאחרונה לפני כשנה בקרנו שוב בחלקידיקי ביחד עם חבורת זוגות של ידידים ונהננו לשהות באתר נופש אחר בשם "אכטיס" וממנו לצאת לטיולים באתרי האיזור ולשייט מסביב ללשון היבשה אטוס שבה שוכנים עשרות מנזרים עתיקים. אגב, לנשים אסור לדרוך בכף רגלן על אותה לשון יבשה,
כך שהדרת נשים מככבת לא רק אצל החרדים שלנו.
מאז ביקרתי פעמים רבות באיים יוונים כמו קורפו, רודוס , זאקינטוס וסנטוריני חלק במהלך הפלגות בין האיים .
בסלוניקי התרשמתי מביקור בקבר שנחשף של פיליפוס מלך מוקדון , אביו של אלכסנדר הגדול ,
קבר זה התגלה על כל אוצרותיו כולל השלד של אותו מלך שנקבר על שריונו .מצב השלד ענה בדיוק לתיאורו של ההיסטוריון הרודוטוס
שתיאר שאותו פיליפוס ספג בחיו שתי פגיעות חצים, אחד במצחו והשני בברך ואכן בשלד היו פגיעות בדיוק במקומות אותם תיאר ההיסטוריון .
החוויה היוונית המעמיקה היתה כשערכתי עם בת זוגי צביה טיול ברכב שנמשך כחודש שהחל באתונה לעבר חצי האי פילון וממעבר טרמופלי
בו עצרו 300 לוחמים מספרטה את לוחמיו של המלך הפרסי. .
משם שמנו פעמינו אל מנזרי מטאורה השגיאים שהוקמו על צוקים גבוהים. המשכנו לעבר צפון יוון ומשם פנינו אל עבר מערב יוון וירדנו דרומה לאורך חופה המערבי
עד לחצי האי פלופונסוס. בטיול ארוך זה נפגשנו עם העם היווני הנדיב והחייכני . טיול ארוך אחר ערכנו באי כרתים והתפעלנו משרידי התרבות המינואית.
גם באי קפריסין בקרתי פעמים רבות , סיפחתי את קפריסין לתמונות של יוון שכן התרבות היוונית דומיננטית בו למרות שהשלטון הוא עצמאי לחלוטין.
בקפריסין זכיתי לחוויה בלתי שיגרתית , בזמנו היה לי זוג חברים עתונאי בשם אלי נחמיאס שאשתו יעל היתה טייסת צרפתיה שהגיעה ארצה כעולה חדשה
וייבאה מטוס ססנה חד מנועי. יעל נחמיאס הטייסת רצתה לצבור שעות טיסה , כך שכמעט כל סופשבוע באותה תקופה היינו טסים בחברתה ליעדים קרובים בטורקיה ויוון
והתחלקנו כ-5 חברים וחברות בהוצאות הדלק. באחד הפעמים החלטנו לטוס לקפריסין. היה זה לאחר ההשתלטות הטורקית על צפון האי.
נחתנו בשדה התעופה בצד היווני . התברר שהיינו המטוס האזרחי הראשון שנחת באי לאחר הפלישה הטורקית .
הקפריסאים קיבלו את פנינו בכבוד רב . שכרנו רכב ורצינו לנסוע לבקר בצד הטורקי שכן עיקר אתרי האי היפים נותרו תחת שליטה טורקית.
כאשר הגענו בניקוסיה לנקודת הגבול הטורקית נאמר לנו שלא ניתן לעבור עם רכב הנושא מספר קפריסאי יווני לצד הטורקי .
נוכל לטייל חופשי בצד הטורקי רק אם נינחת בפעם הבאה בפמגוסטה..
ויתרנו על הרעיון והתחלנו לטייל בהרי הטרודוס ולפתע מצאנו את עצמנו בצד הטורקי, כנראה שנסענו באיזה כביש נידח בהרים.
טיילנו בצד הטורקי ולקראת ערב תכננו לחזור לצד היווני. לפתע נתקלנו במחסום גבול וחבורה של חיילים טורקים הקיפו אותנו עם רובים מכודנים.
לבסוף הופיע קצין דובר האנגלית ונסינו להסביר לו את סיבת הטעות. לפתע עלה לי רעיון. שאלתי אותו אם הוא שונא את היוונים
הוא כמובן הנהן בהתלהבות , אמרתי שגם אנו שונאים את היוונים יש לנו אפילו חג מיוחד חנוכה נגדם. כהוכחה שרנו לטורקים שיר חנוכה והם אפשרו לנו לחזור לצד היווני.
