אחת האטרקציות שהומלצו עליהם בספינה במסע שייט בן שבועיים מסביב לאי הונשו, הגדול באיי יפן, שבו מתגוררים כ-80% אחוז מתושבי המדינה היה כפר דייגים בשם ואג'ימה שבו ספינות הדיג חונות מתחת לבתי התושבים. כהרגלי, כדי להמנע מתשלום מופרז בטיול המוצע בספינה בררתי כיצד להגיע לאותו הכפר והתברר לי שניתן להגיע אליו בעזרת מסע קצר ברכבת ולהמשיך באוטובוס…
עמדנו על גבעה מדושאת במצודה המשקיפה על העיר הקסומה קוויבק סיטי וצפינו בעניין בטקס החלפת המשמרות של הגדוד השומר על המצודה. החיילים כולם לבושים במדים בריטים מסורתיים עם כובע פרווה המזדקר מעל לראשם אבל הפקודות כולם ניתנו בשפה הצרפתית. הקמע של אותו גדוד היתה עז מקושטת שלא ברור אם היא עונה לפקודות בצרפתית או באנגלית. מדובר כמובן…
לצפות באם אסקימוסית שקפאה עם תינוקה לפני חמש מאות שנה בגרנלנד, לשבת בסוכה בפוקלנד הבנויה מחטי ענק של לוויתנים או לצפות בקרוקודילים שמאכלסים את החוף בנהר הזמבזי. כל אלה הינם חוויות שניתן היה לחוות אותן בהפלגות של ספינות קרוזים ברחבי העולם. אין כמעט פינה על כדור הארץ מגלאפגוס ועד ה"נורד קייפ" או האי הדרומי של ניו זילנד…
פעמיים היתה לי הזכות לבקר בקובה , בפעם הראשונה בלוויית חבר מניו יורק עו"ד ראובן קליין ,טסנו לקובה דרך טורונטו שבקנדה . שכרנו בקובה מדריך מקומי וטיילנו אתו ברחבי האי הקאריבי.
החל ממפרץ החזירים שם נחל ארגון הביון האמריקני הסי. אי. איי את מפלתו הגדולה ביותר כאשר פידל קאסטרו וצ'ה גבארה הביסו את הפולשים.
הגענו למחוזות הררים שם סלעי הצוקים צבועים בשלל טכניקולור ונהננו לפגוש את האוכלוסיה הידידותית של האי הקובני. כולל איכרים קובנים שמייבשים את גרעיני האורז על הכביש שמכוניות מעטות נוסעות עליו אפילו נתקענו בהפסקת חשמל בתוך מעלית במגדל דירות בו התגוררנו ועברנו שעה ארוכה בחברת קובנים שקיללו את ממשלתם ואת הפסקות החשמל שנגזרו עליהם.
בפעם השניה בקרתי בקובה בחברת חברי נתן בן ארי והפעם החלטנו שאנו רוצים לגמוע את האווירה הקובנית במספר קטן יחסית של מקומות ולהינות מלהיות קובנים לפרק זמן קצר,
שוטטנו בחוצות הבאנה הבירה ועברנו במונית עתיקה לעיר טרינדאד וממנה לאי דייגים סמוך לעיר סיינפואגוס והשתדלנו להטמע בין המקומיים ,
לבלות באתרי ה"קאזה מוסיקה" המקומיים ולהתגורר בדירות שכורות המוצעות לתיירים מזדמנים ,האזנו ברצון לקיטורים של הקובנים על מצבם הכלכלי ועל היאוש וחוסר התקווה לשינוי
בגלל המשטרשנכפה עליו , המעדיף עד היום למלמל הצהרות עבשות על קומוניזם אידיאלי שכבר יותר מחצי מאה לא הוכיח את יכולתו
אך עדין הביקור בקובה הוא כאילו נסיעה במכונת זמן אל ישראל של שנות החמישים של המאה שעברה. ביקור מעניין ומאלף
כאשר הכרנו הציעה לי חברתה יהודית פרי לשכור בשלישייה דירה משותפת ואכן שכרנו את דירתה של הרקדנית יונה לוי ברחוב אוסישקין בצפון תל אביב. לאחר כחצי שנה של מגורים משותפים החליטה יהודית פרי לחפש את עתידה בניו יורק וחניתה ואני נותרנו לגור בצוותא באותה דירה. חניתה היתה אז רקדנית בתיאטרון הקאמרי בהצגת "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"…
הפעם הראשונה שרגלי דרכה על אדמתו של אי קאריבי היתה בעת טיסה מקומית בארצות הברית של "אמריקן איירליינס" שהתאחרה והפיצוי שהוצע לי ולחברי היה האפשרות לבחור באחד מהיעדים שאותה חברת תעופה טסה אליו. בחרנו בפורטו ריקו שהוא למעשה אי קאריבי אמריקאי שאזרחיו הם בעלי דרכון אמריקני אך ללא זכות בחירה. השפה המדוברת היא ספרדית והעיר הראשית סאן חואן…
לצאת בלילה חשוך על סירת קאנו עם אינדיאנים מקומיים כדי לצוד תנינים ממשפחת הקיימנים זו אחת החוויות שנהננו מהם בשייט מחקרי שנמשך יותר משלושה שבועות, עד המקום שבו נפגש נהר הריו נגרו עם נהר האמזונס. לוקח לו לנהר לא פחות מ-10 ק"מ עד שצבעי המים השונים של שני הנהרות מתמזגים לנהר וצבע אחד. העיר הגדולה היא מנאוס שבה הנמל…
מסלול טיול מומלץ שכולל את מרבית האטרקציות שמציע סקנדינביה למבקרים
מתחילים בשטוקהולם בשבדיה ובאתריה כמו האולם הכחול בו מעניקים מדי שנה את פרסי הנובל, מסתובבים בעיר העתיקה עם השם המוזר "גמלא סטן"
חובבי ספנות ישמחו לבקר במוזיאון הימי ולראות את הספינה המלכותית " וואזה " שטבעה בהפלגת הבכורה שלה ונשלתה ממימי המפרץ.
משם יוצאים לעיר סיגטונה ששוכנת על גדת ימת מלארן וממשיכים לעיר האוניברסטאית אופסלה ,
המבצר שולט על העיר ומעניין לבקר גם את התיאטרון העגול בבנין הגוסטביאנוס שם היו מדגימים לסטודנטים לרפואה ניתוחי מתים.
משם ממשיכים לכיוון העיירה הנורבגית לילהאמר שהפכה לסמל של אחד הבזיונות הגדולים של ה"מוסד"
עיירה שבה נרצח מלצר מרוקני בשם בושיקי מתוך מחשבה שהוא היה אחד ממתכנני הרצח באוליפיאדת מינכן .
במוזיאון מייהאוגן בו ניתן לבקר מאוחר יותר שיחזרו בתים עתיקים מכל רחבי סקנדנביה.
עכשיו נתפנה לסיבה שבגללה מגיעים לסקנדינביה .להגיע לארץ הפיורדים המהממים.
ממשיכים לעבר עמק גודבארנס שבו האגדה מספרת התגורר פר-גינט (הגיבור הספרותי של גדול הסופרים הסקנדינבים איבסן. .
נוסעים דרך עמק רומסדאל למעלה הטרולים שכולל לא פחות מ-11 פיתולים מפחידים.
ממעלה הטרוילם ממשיכים במעבורת ל"דרך הנשרים" ועולים בכפר גיירינגר למעבורת לשייט בפיורד גיירינגר הנחשב לאחד מהיפים ביותר בנורבגיה.
במהלך השייט נתפעל ממפלי שבע התחנות וממפל ההינומה. למחרת מומלץ על ביקור בקרחון בריקסדאל
ובהמשך נגיע לסוגנהפיורד שהוא הפיורד הארוך ביותר בנורבגיה. .חוצים את סוגנהפיורד במעבורת אל מפל טווינד ודרך העיירה ווס החמודה
שבה ניתן לבלות את הלילה ממשיכים למחרת מערבה לברגן בירת איזור הפיורדים.
בעיר ברגן המרשימה אפשר להתבונן מנקודת תצפית המשקיפה מלמעלה על העיר כולה
מומלץ לבקר את ביתו של המלחין הלאומי אדוארד גריג , כדאי להנות מבילוי בשוק הדגים הססגוני וברובע ההאנזיאתי
ששימש בזמנו מקום מושב לסוחרי ברית ההנזה הגרמנית. מברגן יוצאים לעבר העיר הגדולה אוסלו דרך נסיעה לאורכו של הפיורד הארדינגר
ונבקר את המפל שטיינדאל ונגיע בסופו של דבר לאוסלו דרך העיירה גיילו . באוסלו מומלץ על ביקור בגן הפסלים פרוגנר בו מוצגים יצירותיו של הפסל הנורבגי ויגלאנד.
בארמון המלך ובמבצר אקרסהוס גם ראויים לביקור
וכיאה לעיר עם מוצא ויקינגי חשוב לבקר את מוזיאון הספינות הויקנגיות שחלקן השתמרו במצב מצויין
ואת הרפסודה קון טיקי שבעזרתה רצה להוכיח החוקר הנורבגי תור היירדאל שמוצא הפולינזים הוא מדרום אמריקה.
מאוסלו עדיף להפליג במעבורת לקופנהגן ולבקר תחילה באי זילאנד ולפקוד את העיר הלסינור על שפת המיצר
ולהזכר בסצינות מהצגתו האלמותית של שקספיר האמלט (להיות או לחדול) שעלילתו התרחשה במבצר קרוננברג. שבמקום.
מהמצודה ניתן להשקיף על שבדיה שנמצאת מעברו השני של מיצר האורסונד ולהמשיך לכפר הדייגים הדני גיללייה
ולבלות את הלילה כבר בגני טיבולי , אתר השעשועים של קופנהאגן ,
אתרי הביקור המומלצים בעיר הנחמדה קופנהאגן הם כמובן פסל בתולת הים הקטנה, ארמון כריסטיאנבורג בה מתגוררת עד היום המשפחה המלכותית של דנמרק.
מקומות נוספים הם מגדל התצפית בכוכבים שנבנה עוד במאה ה-17 וממנו ניתן להשקיף על העיר.
בנין העיריה המרשים והנמל העתיק ניו -האבן גם הם שווים בביקור, ניתן גם לשוט בתעלות העיר או לשוטט במידרחובים שמציעה העיר לתושביה
ערכתי בהודו כאמור מספר ביקורים וטיולים, הראשון והמעניים שבכולם היה במסגרת משלחת של חילופי סטודנטים מהחוג לגיאוגרפיה של אוניברסיטת תל אביב עם סטודנטים מאוניברסיטת בומביי
בין החוויות שזכינו להם היתה בעת החזרה לעיר פנטה בצפון הודו מביקור בנפאל הקסומה. היה זה בשנות השבעים השתכנו בארמון מהארג'ה שהפך למלון ומשרתים עם נוצות טווס רצו אחרי כל אורח לנפנף לו כמין מזגן נייד. פרופ' ברוור ראש החוג, ביקשני להצטרף אליו כדי לגשת למשרד איר אינדיה לערוך קונפרמישן לכרטיסי הטיסה לניו דלהי .
הגענו למשרד של חברת התעופה . הפקידים אפילו לא הרימו את עינם כדי לברר מה הביא שני יצורים מוזרים כמונו למשרדה של חברת התעופה.
רק אחרי שהניח פרופ' ברוור את חפיסת הסיגריות "פליירס" השניה החל לגלות בנו עניין אחד הפקידים .
אמרנו לו שאנו מעוניינים לשריין את מקומינו בטיסה שתערך עוד 3 ימים לניו דלהי ומשם לישראל.
הפקיד אמר שיוכל להטיס אותנו בקבוצות של שנים שלושה ותוך קרוב לחודש נגיע כולנו לדלהי. .
הזדעקנו שנפסיד את טיסת ההמשך לישראל אך הפקיד לא התרגש הוא טען שהיתה שביתה בחברת התעופה,
התברר שהשביתה היתה לפני כחצי שנה אך הם עדין לא התארגנו . חזרנו למלון והתלוננתי בפני בעל המלון שכך,הודו לא תעודד את התיירות אליה .
הוא אמר לי שאחיו הוא מושל המחוז והוא יבוא בערב לפתור את הבעייה . הגיע המושל החייכן ואמר שהוא פתר את הבעייה ומחר יגיע אוטובוס שיסיע את הקבוצה כלולה לדלהי.
למחרת מגיע אוטובוס הודי עם תוספות בניה מעץ, ללא מזגן כמובן, את המזוודות קשרו על הגג ושני הודים ישבו על המזוודות לשמור עליהם
הם נראו כל ערב כענן אבק אחרי שהורידו אותם מגג האוטובוס נהג האוטובוס עצמו הגיע עם 3 עוזרים כשהוא אוחז קופסה שנראתה כמו טרנזיסטור
והתברר שבתוכה שוכן פסל של האלילה שיווה שהנהג התפלל אליה ארוכות לפני הנסיעה. . העוזר התיישב למרגלותיו של הנהג והתחיל ללעוס משהו
שלאחר דקות ארוכות העביר אותו לנהג שהחל ללעוס את אותו גוש בעונג רב. התברר שמדובר בגאט שעוזרו לועסו תחילה לספוג את המרירות
וכזו נגמרת הוא העביר את הגאט לנהג.
שני עוזרים נוספים ישבו על החלון האחורי ובעזרת דפיקות באבנים סימנו לנהג את האפשרויות בנסיעה לאחור.
בקיצור צוות של ג'מבו לאוטובוס הודי שכולו מכוסה על דפנותיו בציורי אלילים. צבעוניים
הדרך בה נסענו היתה בדרכים לא דרכים בין פילים ועגלות שוורים באחד האזורים שכוחי האל של הודו עד שהגענו לניו דלהי.
מאז בקרתי פעמים נוספות בהודו כמדריך קבוצות במסלול השיגרתי של הערים התיירותיות בהודו,
בבומביי , דלהי, וראנסי וכלכותה ובסרינגר ואפילו צירפו למסלול הטיול של הקבוצות אותן הדרכתי גם ביקור בנפאל החמודה על הרי ההימלאייה.
אחת החוויות שזכורות לי מאותם ביקורים היה הכאשר ירדתי ברגל באחד המקדשים בבומביי פנה אלי פאקיר הודי שכל רכושו היה מחצלת קש וקערה
בה הודים עניים תרמו לו מאכלים . האיש דיבר אנגלית מצויינת ושמח לקראתי כאשר נודע לו שאני ישראלי.
התברר שהוא היה מנכ"ל של חברת ענק וחונך באנגליה ובשלב מסוים בחיו החליט לוותר על רכושו הגשמי ולהתמסר לחיי נזיר הינדי. האיש חייך ונראה מאושר ביותר.
לאחר חזרתי ארצה טסתי לארצות הברית ובקרתי ידידה שהיתה מלכת יופי ונישאה לאיש עסקים אמריקני בשם מייק טיינס.
האיש היה חביב אך כל הזמן קיטר באוזני שילדיו הבוגרים מאשתו הראשונה ממתינים למותו ומצפים לירושה, אוה אשה גם מציקה לו כל הזמן על כך שהעדיף יפהפיה צעירה על פניה.
אמרתי לו שרק לאחרונה חזרתי מהודו ושם פגשתי נזיר מקומי שכל רכושו היה מחצלת קש וקערה ונראה כמאושר באדם ואילו הוא עם כל רכושו והמיליונים שצבר נשמע לי אומלל למדי.
האי ציילון או כפי שהוא מכונה כיום סרי לנקה נראה כמו דמעה גדולה ושוכן באוקיינוס ההודי דרומית מערבית למפרץ בנגל . האי שגודלו בערך כמו אירלנד שימש לי ולזוגתי יעד במהלך טיולנו סובב העולם. צביה זוגתי התלבטה קשות אם לבקר ב"הארד קור" דהיינו בהודו עצמה כפי שאני עשיתי מספר פעמים או לשמוע לעצתי ולהסתפק ב"הודו לייט" בסרילנקה…
